אתר הסיכומים של תום רון

סיכום למבחן בגיאוגרפיה

2.4.2003

החומר המסוכם

ירדן – מדינה במזרח התיכון

-          המבנה הגיאוגרפי של ירדן.

-          אוכלוסיית ירדן.

-          בירת ירדן, עמאן.

-          כלכלת ירדן.

-          יחסי ישראל-ירדן.

 

אתר הסיכומים של תום רון – www.sikumim.co.il

סיכום למבחן בגיאוגרפיה

 

המבנה הגיאוגרפי של ירדן

מבנה טופוגרפי

-          ממערב לנהר הירדן ישנה רצועת הר צרה.

-          בקעת הירדן והערבה הן חלק מהשבר הסורי-אפריקני (יחידת נוף משותפת לישראל ולירדן).

-          ההרים המזרחיים – עולים בתלילות עד לגובה רב ויוצרים הפרשי גובה גדולים בין תחתית הבקעה לפסגות ההרים. זהו המקום היחיד באזור שבו ההרים ממזרח לבקע (ממזרח לשבר הסורי אפריקני) גבוהים מההרים שממערב לו. גובהם של ההרים המזרחיים עולה ככל שמדרימים ולכן מרובים הגשמים במרומי ההרים, מול הנגב הישראלי. במת ההר המזרחית צרה מאוד והרי עבר הירדן יורדים שאופן מתון אל רמת המדבר הסורי. הגובה הרב של ההרים גרם ליצירת נוף מבותר מאוד ומערכת המים המנקזת הרים אלה מורכבת ממספר רב של נחלים והגדולים שבהם גם מפרידים בין יחידות נוף.

-          הירמוך משמש גבול בין סוריה וירדן.

-          נחל זרקא נשפך לירדן ומהווה גבול בין הרי עג'לון (הרי הגלעד) ורמת אירביד לבין אזור עמאן.

-          נחל מוג'יב נשפך לים המלח ומהווה גבול בין עמון מצפון ומואב מדרום.

-          נחל חסה נשפך לקצהו הדרומי של ים המלח ומהווה גבול בין מואב לאדום.

-          רובה של ירדן בנוי מסלעי משקע ימי. הנוף במזרחה ובמערבה של בקעת הירדן זהה ובשני הצדדים הצד הלבן השליט נוסע מסוג הקרקע – חוואר הלשון.

-          חלקה המזרחי של ירדן מכוסה בשפכי בזלת. שאר החלקים המזרחיים מאופיינים ברמות גיר. בדרום ירדן עיקר הנוף הוא של אבן חול נובית שממנה נחפרו המבנים בפטרה. סמוך לערבה ישנם הרי גרניט.

 

האקלים

בחלקה המערבי של ירדן ישנו אקלים ים-תיכוני. ככל שהאזור גבוה יותר כך כמות המשקעים גדולה יותר. מכיוון שהגשמים באים ממערב, מורדותיהם המזרחיים של ההרים נמצאים בצל הגשם ומקבלים מעט משקעים. רמת אירביד מקבלת כמות משקעים של 500 מ"מ בשנה והיא האזור המעובד הרחב ביותר. רוב האזור הדרומי מדברי פרט למספר נאות מדבר כמו פטרה ועקבה . בצידה המזרחי של ירדן מצוי גבול המדבר – קו הצחיחות.

 

שימושי הקרקע

האקלים המדברי ופני השטח ההרריים והמבותרים במערב ירדן מותירים רק מספר קטן של רמות שטוחות המאפשרות עיבוד חקלאי. כמו כן המבנה הפיזי והאקלימי של ירדן קובע גם את מפת התחבורה, את תפרושת היישובים והכלכלה.

 

אוכלוסיית ירדן

שינויים באוכלוסיית ירדן עם השנים

-          בשנים 1948-1952 הייתה הגירה של כ-70 אלף תושבי ישראל לירדן בעקבות מלחמת השחרור של ישראל.

-          בשנים 1952-1961, גדלה האוכלוסייה ב-53 אחוזים בגלל ריבוי טבעי והגירה מתמדת של אוכלוסייה מהגדה המערבית לירדן. ההגירה מהגדה המערבית נובעת בעיקר מאבטלה.

-          בשנים 1961-1988 גדלה אוכלוסיית ירדן ב-210 אחוזים כתוצאה מריבוי טבעי גבוה והמשך הגירה מהגדה המערבית. כמו הייתה גם הגירה מירדן למדינות המפרץ הפרסי. כתוצאה מההגירה למפרץ נוצר מחסור בעובדים בירדן ולכן הגיעו עובדים זרים רבים לירדן.

-          בשנים 1988-1999, בעקבות עמידתה של ירדן לצד עיראק במלחמת המפרץ, גירשו מדינות המפרץ את העובדים הירדנים חזרה לירדן וכך אוכלוסיית ירדן גדלה משמעותית באותם השנים.

בסיכומו של דבר, בין השנים 1952 ל-1999 גדלה אוכלוסיית ירדן בערך פי שבעה. אך גידול האוכלוסייה מתרכז בעיקר במחוז עמאן שבו גרה כמחצית מהאוכלוסייה. בעבר רוב תושבי ירדן היו נוודים, אך היום המצב השתנה ורוב תושבי ירדן הם עירוניים. הפלשתינאים מהווים כ-70 אחוזים מאוכלוסיית ירדן וזאת בעוד ישנו שלטון של מיעוט.

 

הבדואים

הבדואים של ירדן נחלקים לשתי קבוצות: קבוצה שהחזיקה בגמלים ונדדה איתם בחלקים המדבריים של המדינה וקבוצה שהחזיקה בעזים וכבשים ונדדה בחלקים הערבתיים והים-תיכוניים של המדינה. פרט למרעה הבדואים התפרנסו גם מדמי מעבר מהעולים למכה, הפקת מלח, הברחות נשק וסמים ופשיטות על שבטים חלשים. עם הקמת ירדן פסקו מעדי השוד וקבלת דמי המעבר וכניסת הרכב המנועי פגעה בהכנסות מהובלות עם גמלים. עקב כך החל מעבר של הנוודים להתיישבות קבע. דבר זה לווה בהגדלת השטחים החקלאיים בצמצום העדרים והחלפת גמלים בעזים וכבשים.

השלבים במעבר מנוודות לקבע היו:

  1. במשך עשרה חודשים התבססו על מרעה גמלים שנדדו עימם. בחודשיים האחרים היו צמודים ליישוב קבע בו היו מצטיידים במצרכים שיידרשו להם בהמשך.
  2. הרכב העדר משתנה, מספר העזים והכבשים עולה ובחלק מן השנים מגדלים תבואות.
  3. מגורי קבע באוהלים, הפעילות הכלכלית חקלאית ברובה, הנדידה מצטמצמת לסביבה הקרובה בלבד.
  4. הבדואים חיים במבני קבע בכפרים או בערים ועוסקים בחקלאות וגם בתעסוקות עירוניות.

כאשר הוקמה מדינת ירדן היו וויכוחים עם הבדואים אך לבסוף הם קיבלו את עול השלטון, הצטרפו לצבא ירדן והוכיחו עצמם כלוחמים מצטיינים, ממושמעים, מאורגנים ונאמנים למשטר ומוכנים להגן עליו. השירות בצבא הוא בשכר ולכן משמש להם גם כמקור פרנסה. נוצר מצב שבו הבדואים הם נאמני המלך ומהם צמחה קבוצת הקצונה. יש להם עמדות בכירות בפוליטיקה הירדנית ורובם הפכו לתושבי ערים, בעיקר עמאן וכמו כן הפכו לסוחרי קרקעות עשירים (בגלל שהחזיקו בקרקעות באזור עמאן).

כיום בירדן רק כ-7 אחוזים מהאוכלוסייה הם נוודים.

 

עמאן, בירת ירדן

גורמי מיקומה של עמאן

-          על שפת נהר זרקא, מעל פני הים – יתרון אסטרטגי ואקלים נוח.

-          עברה באזור זה דרך המלך ההיסטורית – שם התפתחה רבת עמון המקראית ולכן כיום האזור תיירותי.

-          מסילת הברזל החיג'אזית שעברה שם חיברה אזור זה עם דמשק וחיפה.

-          מדרום לעיר ישנן רמות נוחות למעבר.

-          הגירתם של צ'רקסים רבים לאזור אפשרה את התפתחותה של עמאן.

-          עמאן היא צומת דרכים חשובה במזרח התיכון והאזור היה שוקק פעילות צבאית בתקופת הבריטים.

 

התפתחותה של עמאן

  1. בשנים הראשונות לעמאן היה צביון של כפר גדול שמצויות בו תחנת רכבת, נמל תעופה קטן וכמה חנויות ובתי קפה. לא היו ביוב ושירותים עירוניים כלשהם והחשמל הגיע רק בשנת 1938. תוך כדי בניית מוסדות האמירות החלה ההגירה לעיר של בדואים מקומיים, סורים ופלשתינאים.
  2. עם מתן העצמאות לירדן ועם מלחמת השחרור של ישראל, הצפיפות גדלה והעיר התפשטה מזרחה עד תחנת הרכבת החיג'אזית. נבנו בה בנייני ממשלה מודרניים, אוניברסיטה, רובע הדיפלומטים ונבנו בתי חולים ושירותים עירוניים נוספים. הוקמו בה תעשיות והראשונות היו בתחום הטקסטיל ומוצרי גימור (מזון, תנורי חימום). בזרקא (מרחק 20 ק"מ מעמאן) התפתחו תעשיות כבדות: בית זיקוק לנפט, בית חרושת למלט ומפעל לפוספטים. עמאן התפשטה לכל עבר והתחברה פיזית עם הערים הסמוכות לה וכמו כן "בלעה" 30 כפרים חקלאיים. גידול עמאן, בעיקר לאחר מלחמת ששת הימים, יצר בעיות קשות של מחסור במי שתייה, צפיפות ושל העדר שירותים עירוניים בסיסיים בחלקים גדולים של העיר. בגרעין הישן של העיר ופרברים צמחו שכונות עוני ולידן מחנות של פליטים פלשתינאים.
  3. עם תום מלחמת המפרץ (1991) כאשר 400 אלף מגורשי מדינות המפרץ חזרו לירדן והתיישבו בעמאן, הם הביאו עימם כסף רב והיה שגשוג כלכלי ותנופת בנייה גדולה בשכונות המערביות של העיר. נוצרה חלוקה ברורה בין החלק המערבי העשיר של העיר עם השדרות הרחבות, בתי מלון בנוסח מערבי, מועדוני לילה, מרכזי קניות ושירותים לבין החלק המזרחי העני ששוררים בו צפיפות, רעש ופקקי תנועה קשים וכמו כן יש בו גם מחנות פליטים ושכונות הסובלות תקופות של מחסור במים. השלום שנחתם עם ישראל ב-1994 הביא גל תיירות גדול וכן הביא תקווה לסיוע ישראלי בפתרון בעיות מחסור המים בעיר.
  4. בשנת 2000 פרושה עמאן עד לא-סאלט במערב, מידבא בדרום מערב ומדרונות נחל זרקא בצפון מזרח וגרים בה כ-46 אחוז מתושבי ירדן (כשני מיליון אנשים). בעמאן מתרכזים כל המוסדות הכלכליים, תרבותיים, שלטוניים וחברתיים של ירדן. ניתן לומר כי היום ממלכת ירדן היא עמאן ועמאן היא ממלכת ירדן.

 

כלכלת ירדן

חקלאות

שטחה החקלאי של ירדן מוגבל ונמצא רק בתחום האקלים הים-תיכוני. זוהי תוצאה של מגבלות גיאוגרפיות כמו פני השטח, אקלים והמחסור במים. קיים פער בין הייצור החקלאי לבין צרכיה של האוכלוסייה. ירדן השקיעה רבות בייעול ההשקיה: הקמת סכרים על מנת לשלוט בזרימת המים ואחד הפרויקטים הגדולים ביותר הוא הקמת תעלת העוּר בבקעת הירדן בקטע שבין הכנרת לים המלח במטרה להזרים את מי הירמוך ולמנוע שיטפונות שיהרסו שטחים חקלאיים סמוכים וכפרים.

בבקעת הירדן המזרחית ישנה חקלאות מתקדמת: חממות, טפטפות, שימוש בטכנולוגיה שהפך את האזור ליצרן מזון חשוב בירדן ואפילו לייצוא למדינות כמו ערב הסעודית ונסיכויות המפרץ.

 

מחצבים

מחצביה של ירדן דלים מאוד ודומים לאלה שבישראל. המחצב החשוב ביותר הוא פוספט (סלע משקע ימי עשיר בזרחן ממנו מייצרים דשנים לחקלאות). כמו כן, מפיקה ירדן אשלג מים המלח וכן חומרי בניין כמו מלט, סיד וחול זכוכיתי.

 

תעשייה

עד שנת 1948 לא הייתה בירדן תעשייה. בשנת 1970 כבר דווח על 6000 מפעלים, מרביתם קטנים ורובם מייצרים מוצרי תעשייה ראשוניים כמו עיבוד תוצרת חקלאית, מזון, טקסטיל, טבק ומשקאות. למרות השינוי וההתפתחות בתעשייה הירדנית, עדיין אין בירדן תעשיות מתוחכמות והתעשיות החדשניות ביותר הן תעשיות הקשורות לזיקוק נפט. בשנים האחרונות שותפה ירדן עם חברות ישראליות וחברות בינלאומיות בפיתוח תעשיות בגלל היצע כוח העבודה הזול שיש בה. עיקר התעשייה מרוכזת בעמאן וזרקא שהן גם מרכזי האוכלוסייה של ירדן. בשנים האחרונות קיימת מדיניות של פיזור תעשיות, גם לעקבה, עיר הנמל שלחוף מפרץ עקבה (מפרץ אילת).

 

יחסי ישראל-ירדן

שיתוף פעולה כלכלי

ב-1994 נחתם הסכם השלום בין ישראל לירדן. הסכם השלום הפך את ממלכת הירדן הענייה למעין שותפה של מדינת ישראל העשירה יחסית. אלפי תיירים ישראלים כבר ביקרו בירדן ונראה שזרם תיירותי זה ימשך בעתיד, בהתאם לנסיבות הפוליטיות והכלכליות. כוח העבודה הזול בירדן הביא לכך שתעשיית הטקסטיל נטשה את ישראל לטובת ירדן. עניין זה פגע בעובדים הישראלים שהיו מועסקים בעבר בתעשיית הטקסטיל בישראל. תעשייה זו מספקת תעסוקה רבה בירדן שבה האבטלה גבוהה. בעקבות תעשיית הטקסטיל עוברים לירדן גם מפעלים אחרים שבהם יש משמעות רבה יותר לכוח עבודה.

בין ישראל לירדן יש שיתוף פעולה חשוב בנושאי מים. ירדן סובלת ממחסור במים וישראל מסייעת לה מאוד ע"י אספקת מים, תכנון וביצוע מפעלי מים והפעלת מדיניות חיסכון במים. שיתוף פעולה אחר קיים בנושא האקולוגי. כמו כן קיים שיתוף פעולה בנושאי תחבורה – קיצור מרחקים בהעברת סחורות. ייתכן ובעתיד, עם שיפור היחסים עם עיראק ועם ערב הסעודית, יחזור לזרום נפט בצינור הנפט הישן מעיראק לחיפה ונמל חיפה ישמש "נמל בית" גם עבור עיראק, וירדן עשויה ליהנות ממעבר הסחורות בה בדרך בין חיפה לעיראק.

הסכם השלום הוריד נטל ביטחוני כבד מעל שתי המדינות, משום שהתאפשר לשתיהן לצמצם את הכוחות שהוקצו להגנת הגבול משני צדדיו. צמצום בהוצאות הביטחוניות מאפשר הזרמת כספים לפיתוח כלכלי.

 

חוזה השלום בין ישראל לירדן

טקס חתימת הסכם השלום עם ירדן נערך במעבר הגבול "ערבה" ב-26.10.1994. החוזה מצהיר על סיום המלחמה והתחלת עידן של שלום. בחוזה זה נקבעו מספר עקרונות כלליים המוסכמים על הצדדים וביניהם:

-          "הם (הצדדים) מכירים כל אחד בריבונותו, בשלמותו הטריטוריאלית ובעצמאותו המדינית של האחר ויכבדו אותו".

-          "הם יפתחו יחסי שכנות טובה של שיתוף פעולה כנדרש לשם הבטחתו של ביטחון בר-קיימא, ימנעו איום בכוח או שימוש בו, האחד כנגד זולתו ויישבו את כל הסכסוכים ביניהם באמצעי שלום".

כמו כן ישנו מבוא ושלושים סעיפים העוסקים בנושאים שונים כמו:

-          הגבול הבינלאומי.

-          נושאי המים.

-          פיתוח משותף של אזור בקעת הירדן, כולל פרויקטים משותפים בתחום הכלכלה, איכות הסביבה, האנרגיה והתיירות.

-          נושאי עקבה ואילת.

-          נושאי איכות הסביבה.

-          תחבורה ודרכים.

-          תיירות.

-          תעופה אזרחית.

-          חופש שייט וגישה לנמלים.

-          שיתוף פעולה בפיתוח מקורות אנרגיה.

-          שיתוף פעולה בנושאים חקלאיים, כולל הגנת הצומח, ביוטכנולוגיה ושיווק.

-          בריאות, מלחמה בפשע ובסמים, יחסים כלכליים, חקיקה.

-          פליטים ועקורים – זוהי אחת הבעיות הקשות והיא מעיקה מאוד על ירדן שחלק גדול מהפליטים עדיין חיים בירדן במחנות פליטים. סעיף זה של ההסכם מדגיש כי אין אפשרות לפתור את הבעיה ברמה דו-צדדית בלבד, ולכן ישתדלו הצדדים לפתרה במסגרת אחרות.

 

בהצלחה!

אתר הסיכומים של תום רון – אפריל 2003

כתובת אתר הסיכומים של תום רון – www.sikumim.co.il