אתר הסיכומים של תום רון

סיכום למבחן באזרחות

4.2.2004

החומר המסוכם

1. גישות להגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
2. עקרונות המדינה הדמוקרטית:

- שלטון העם.

- פלורליזם.

- סובלנות.

- הסכמיות.

- הכרעת הרוב.

3. זכויות אדם ואזרח והתנגשויות בין זכויות:

זכויות האדם:

- הזכות לחיים ולביטחון/הזכות לשלמות הגוף.

- הזכות לחירות.

- הזכות לקניין.

- הזכות לשוויון.

- הזכות להליך הוגן.

- הזכות לכבוד.

- הזכות לפרטיות.

- הזכות לשם טוב.

- הגנה על זכויות האדם.

זכויות אזרח: הזכויות החברתיות.

התנגשויות ואיזונים בין זכויות.

4. זכויות מיעוטים - זכויות קבוצה.

עוברים את הבגרות באזרחות עם אתר הסיכומים של תום רון :: www.sikumim.co.il

סיכום למבחן באזרחות

מדינת ישראל – גישות שונות

נהוג לשים את הגישות השונות למדינת ישראל על ציר:

1. מדינת התורה

1. מזוהה עם היהדות החרדית.
2. ההנהגה תהיה הנהגה דתית שתוסמך לתפקיד עפ"י כללי ההלכה.
3. רוב התומכים בגישה זאת אינם מקבלים את הגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית.
4. החוקים הינם חוקי התורה בלבד.
5. דוגמאות קיצוניות לתומכים בגישה זאת: נטורי קרתא, חסידי סטאמר, אגודת ישראל, ש"ס, דגל התורה.

2. מדינה דתית לאומית

1. בשונה מהגישה הראשונה (מדינת התורה), מאופיינת גישה זו בפרגמטיות (גמישות), בעוד שגישה מדינת התורה היא גישה קשוחה ולא מתגמשת, הרי שגישה זאת מבטאת בראש ובראשונה שאיפה אידיאלית ל"מדינת תורה".
2. תומכי הגישה מאמינים ב"אתחלתא דגאולה" (מארמית – ראשית הגאולה).
3. מקום מרכזי להלכה היהודית בחיים הציבוריים (נישואים עפ"י ההלכה, שמירת שבת, כשרות במוסדות ציבור וכו')
4. חקיקה ופסיקה מבוססות על המשפט העברי.

3. מדינת לאום יהודית תרבותית (איש באמונתו יחיה)

1. מדינה יהודית היא מדינה ציונית אשר יונקת מן המסורת הלאומית-תרבותית ודתית ומן המורשת היהודית.
2. מדינה חילונית השואפת להנחיל את ערכי היהדות.
3. אין בגישה זו אחידות לגבי הערכים היהודים שעל-פיהם יתחנכו הדורות הבאים.
4. כל אחד בוחר לו מתוך המסורת, הדת, המורשת, ההיסטוריה, הערכים והמנהגים המקובלים עליו.

4. מדינת העם היהודי (גישה ציונית)

1. מדגישה את היותה של המדינה כמדינתם של כל היהודים בעולם.
2. עפ"י גישה זו מהווה מדינת ישראל מוקד הזדהות לאומית ורגשית ליהודים החיים בתפוצות.
3. טיפוח הקשר עם יהדות התפוצות.
4. קיומם של סמלים, מוסדות וחקיקה ייחודית, כמו למשל – חוק השבות.

5. מדינת היהודים

1. גישה זו דוגלת בצורך בהבטחת הרוב היהודי שישלוט במדינה.
2. חוק השבות, עפ"י גישה זאת, יאפשר לכל יהודי לעלות לארץ.
3. אופייה, תרבותה ודמותה של המדינה יקַבעו בעיקר על ידי הרוב היהודי.
4. מדינה יהודית עפ"י גישה זו פירושה מדינה ציונית.

6. מדינת כלל אזרחיה

1. שואפת לראות במדינת ישראל מדינה דמוקרטית אשר שייכת לכלל אזרחיה.
2. מדינה שבה הזהות הלאומית היא פוליטית – ישראלית.
3. הערכים עליהם מתבססת המדינה הם ערכים דמוקרטיים.
4. המדינה לא תהיה מדינת לאום יהודית אלא מדינה הפתוחה ללאומים נוספים.
5. המצדדים בגישה זאת הם בדרך כלל ערבים ויהודים שטוענים כי הזהות הלאומית של המדינה צריכה להיות פוליטית ולא אתנית.

עזר נוסף – שלבים בניתוח טקסט וזיהוי גישה

1. קריאה מדוקדקת של כל הטקסט.
2. שימת לב מיוחדת לכותב הטקסט (עיתון, מאמר מערכת, קטע מספר).
3. איתור הגישה.
4. ציון מאפייני הגישה שמצאת.
5. מאפיינים המופיעים בקטע – לציינם + הסבר קצר. ניתן ואף רצוי לצטט מתוך הקטע. חשוב להשתמש בסימן המירכאות (") על מנת להבהיר שאנחנו מצטטים. אין חובה לצטט את כל הפסקה, אך רצוי לצטט את העיקר ולהשתמש בסימן השלוש נקודות (...).
6. סיכום התשובה וכתיבת דעה אישית (לא חובה).

עקרונות המדינה הדמוקרטית

עקרון שלטון העם

עקרון שלטון העם הינו אחד העקרונות המרכזיים בדמוקרטיה והוא הכרחי לקיומה. מקורו ברעיון האמנה החברתית שלפיה המדינה קמה ע"י העם ולמען העם, כלומר – שלטון העם הוא ביטוי לריבונותו של העם.

נהוג להבחין בין דמוקרטיה ישירה לבין דמוקרטיה ייצוגית או עקיפה. הדמוקרטיה הישירה שמומשה ביוון העתיקה, מבוססת על כך שכל אזרחי המדינה השתתפו באסיפת העם וכך היו מתקבלות החלטות. הדמוקרטיה העקיפה (ייצוגית) היא פתרון לבעייתיות של הדמוקרטיה הישירה. הבעייתיות נעוצה בכמה סיבות:

1. גודלה העצום של האוכלוסייה.
2. כמות הידע והמידע הנחוצים לצורך קבלת החלטות היא עצומה ואין ברשות רוב הציבור את הכלים לקיום תהליך זה של קבלת החלטות.
3. יש צורך בהכרת המערכת הפוליטית על כל מורכבותה והשינויים החלים בה – רוב אזרחי המדינה אינם מכירים, מתעניינים ומעורבים בסוגיה זו.

עקרון שלטון העם במדינות דמוקרטיות בא לידי ביטוי בצורות ממשל ייצוגיות שונות:

1. ממשל פרלמנטארי – ממשל בו הממשלה תלויה בפרלמנט ונבחרת מתוכו.
2. ממשל נשיאותי – העם בוחר ישירות את ראש הראשות המבצעת – הנשיא, ובמקביל את נציגיו לפרלמנט.
3. ממשל מעורב – ממשל המערב דמו' פרלמנטארית ונשיאותית, כמו בצרפת – הנשיא, ראש הראשות המבצעת, נבחר בבחירות ישירות לנשיאות ובנפרד מתקיימות בחירות לפרלמנט וממנו תוקם הממשלה.

הביטוי המובהר לדמוקרטיה ישירה כיום הוא קיומו של משאל עם. זהו תהליך בו מביעים האזרחים את דעתם בעד או נגד הצעה מסוימת חשובה במיוחד שהוחלט להעמידה להכרעת האזרחים כולם. בישראל, עד היום, לא התקיימו משאלי עם.

יתרונות משאל עם

- ממשלה שהעם הצביע "לטובתה" במשאל עם היא ממשלה הבטוחה כי עשתה את הדבר הנכון ותוכל לשכנע את העם בצדקתה.

- כאשר מעניקים לעם את הזכות להכריע זה אינו סימן של חולשה, אלא הוכחה לביטחון עצמי ואיתות לעם שסומכים עליו.

- המשאלים יכולים לתת להנהגה מנדט ברור בנושאים ספציפיים שעולים על סדר היום.

חסרונות משאל עם

- אפשר לראות במשאל העם מעין הבעת אי-אמון במוסדות הנבחרים הדמוקרטיים.

- מבחינת הניסיון ההיסטורי, זהו "מכשיר" שנעשה בו לפעמים שימוש לרעה.

- משאל עם מאפשר רק הכרעה ברורה בין "כן" ן"לא", כאשר הבעיה לפעמים מורכבת יותר מכך.

- דרך הניסוח של השאלות עלולה לפעמים להשפיע על התוצאה, לכל מי שעונה על שאלת משאל העם בחיוב או בשלילה, יש פירושים משלו לשאלה.

- משאל העם נוטה לפגוע בטכניקה המובהקת ביותר שפותחה בדמוקרטיה – דרך הפשרה.

- האפשרות של פנייה לעם יכולה להיות אמצעי של פריקת אחריות.

עקרון הפלורליזם

פלורליזם משמעו הכרה בשונות של הפרטים והקבוצות במדינה ומתן לגיטימציה לכל קבוצה לשמור על ייחודה ועל שונותה. כל זה בתנאי שתהיה הסכמה על נושאים מסוימים מאחדים. פלורליזם היא גישה המעודדת ריבוי דעות, זרמים וארגונים בתוך אותה חברה. חברה דמוקרטית פלורליסטית היא חברה המעודדת התארגנות של קבוצות שונות על צרכיהן המיוחדים ולא רק במסגרת מפלגות. הגישה הפלורליסטית מכירה בצורך הזה ובמסגרתה כל קבוצה תכיר ותכבד את האחרות גם אם היא במחלוקת עימן.

חשיבות הפלורליזם לחיים הדמוקרטיים

א. הפלורליזם מכיר בזכות המחלוקת והשונות בין בני האדם, ומכיר בצורך להתארגן בקבוצות עפ"י נטיית ליבם, צורכיהם ודעותיהם.

ב. הפלורליזם מביא לפיזור הכוח השלטוני והפוליטי במדינה, תופעה המונעת השתלטות של גורם אחד או אדם אחד עם המערכת השלטונית – מאפשר גם איזון בין הגורמים השונים והרשויות השלטוניות.

ג. הפלורליזם נותן לגיטימציה למאבקים בין הכוחות הפוליטיים, המפלגות והארגונים – בכך הוא מונע סכנת אלימות מילולית ופיזית.

ד. הפלורליזם מחזק את עקרון שלטון העם בכך שהוא מעודד אזרחים רבים להשתתף ולהתארגן בארגונים, מפלגות וכו'.

ה. הפלורליזם, כמו הדמוקרטיה, מעודד תחרות חופשית בין הקבוצות השונות ורואה בכך בסיס לקיום דמוקרטיה תקינה.

פלורליזם אינו ערך מוחלט – יש לו גבולות ובלעדיהן תשרור אנרכיה.

דוגמאות לפלורליזם בישראל: משרד הדתות, נעמ"ת וכו'.

עקרון הסובלנות

סובלנות הינה תנאי הכרחי למימוש הפלורליזם. סובלנות הינה ערך שנובע בראש ובראשונה מן ההכרה בכבודו של האדם ומחירותו להיות שונה מזולתו, לחשוב ולנהוג על פי דרכו. סובלנות משמעה גם נכונות לקבל את השונה ולנהוג בכבוד כלפי בני האדם השונים במראה, בצבע העור, מין, דת וכו'. בפוליטיקה באה לידי ביטוי סובלנות בכך שגם האזרחים וגם השלטון מאפשרים לקבוצות וליחידים חריגים בדעותיהם לבטא אותן ולנסות להשפיע באמצעותן.

וולטר, בשנת 1763, הטיב לנסח את ערך הסובלנות וטען: "אני שולל את מה שאתה אומר, אבל אגן עד מוות על זכותך לומר את הדבר" – מדובר רק בדעות בתחומים שאינם כלולים בנושאים המוסכמים על כלל החברה.

עקרון ההסכמיות

עקרון ההסכמיות מאפשר את קיומם של חברה ומשטר דמוקרטי ללא ויתור על חילוקי דעות, תחרות ומאבק בין הקבוצות השונות. העיקרון מורה על הסכמה רחבה (קונצנזוס) בין כל מרכיבי החברה בנושאים מרכזיים. ההסכמה נחלקת ל-3 רמות:

1. הסכמה על המסגרת של המדינה ועל הלגיטימציה לקיומה של המדינה במסגרת גבולות קבועים.
2. הסכמה על צורת המשטר ותמיכה בהמשך קיומו.
3. קבלת השלטון שנבחר באמצעות בחירות כשלטון לגיטימי.

ההסכמיות באה לידי ביטוי באמצעות הסדרים (כללי משחק) שמאפשרים לחברה הפלורליסטית לפעול. כל החלקים של החברה פועלים תוך תיאום. במדינת ישראל שוררת הסכמה רחבה בין כלל האזרחים בדבר אופייה הדמוקרטי של המדינה, ובין רוב האזרחים היהודים קיימת גם הסכמה על היותה מדינה יהודית. אולם בחברה הישראלית קיימות גם מחלוקות בנושאים מרכזיים כמו יחסי דת ומדינה, כתיבת חוקה למדינה, גבולות המדינה. אי-הסכמה זו עשויה להוות איום על יציבות משטרה הדמוקרטי של המדינה.

עקרון הכרעת הרוב

עקרון הכרעת הרוב קשור עם עקרון שלטון העם ועם עקרון הפלורליזם וההסכמיות. הנחת היסוד של העיקרון היא שקיימות דעות רבות ושונות בחברה; ישנם נושאים רבים שאין עליהם הסכמה, ישנם גם ניגודי אינטרסים, אולם חייבים להחליט ולכן אומר הרעיון הדמוקרטי – הכרעות יתקבלו עפ"י דעת הרוב. "רוב" הוא רוב אזרחי המדינה או רוב אנשי הארגון האמורים לקבל החלטות. עקרון זה כפוף למגבלות:

1. ההכרעה חייבת להתקבל באופן דמוקרטי ועפ"י חוקים וכללים שנקבעו מראש.
2. הכרעת הרוב אינה יכולה לפגוע במיעוט, להיפך – עליה להתחשב בזכויות המיעוט וברגשותיו. למשל, אם מדובר במיעוט לאומי אתני או דתי, חייב הרוב לאפשר לו לחיות עפ"י אמונתו.

נימוקים המצדיקים את עקרון הכרעת הרוב במשטר דמוקרטי

1. החלטת הרוב היא הקרובה ביותר למימוש רעיון שלטון העם.
2. מספרית, הרוב קרוב יותר לסך כל האזרחים השווים המרכיבים את העם.
3. הכרעת הרוב מאפשרת יציבות השלטון וקבלה סובלנית של הכרעות.

מדוע עקרון הכרעת הרוב הוא תנאי הכרחי לדמוקרטיה אך אינו מספיק?

משטר הנשען על רוב אינו בהכרח דמוקרטי. גם היטלר בגרמניה הנאצית, מוסוליני באיטליה ורודנים אחרים בעולם נהנו בתקופות מסוימת מתמיכת העם ואין לומר שהם היו שליטים דמוקרטיים במדינות דמוקרטיות. לכן העיקרון עצמו של הכרעת הרוב הוא כשלעצמו תנאי הכרחי אבל לא תנאי מספיק, מאחר ולצידו חייבים להתקיים עקרונות אחרים הנחוצים לדמוקרטיה.

עריצות רוב

כאשר הרוב מתכחש לחובתו הבסיסית (לשמור על זכויות המיעוט ואי-דיכוי זכויותיו הבסיסיות) ומפר אותה – מבטל למשל בחירות דמוקרטיות (חופש התארגנות, חופש ביטוי, חופש הפגנה), בכך הוא למעשה מונע מהמיעוט לשכנע את הציבור לעבור לצידו. זוהי עריצות רוב. חשוב לציין שרק במצב כזה, פוקעת חובתו של המיעוט לציית לחוק.

דרכי ביטוי לחוק זה

1. הצבעות בראשות המחוקקת (בארץ – הכנסת).
2. קבלת החלטות בממשלה.
3. פסיקת בתי משפט.

זכויות אדם ואזרח

הרעיון בבסיס זכויות אדם ואזרח הוא התפיסות הקשורות לאדם, למדינה וליחסי הגומלין ביניהם (תהליך שהחל במאות ה-17,18).

הגישה הזאת רואה בפרט מרכיב עיקרי של החברה ולכן הוא אוטונומי וחופשי ועל החברה להגן על זכויותיו וחירויותיו. נהוג להבחין בין 2 סוגי זכויות: זכויות טבעיות (זכויות בסיסיות) וזכויות אזרח.

זכויות אדם הן זכויות המגיעות לאדם באשר הוא אדם. לכל אדם הזכות לחיים, לחירות, לשוויון, לכבוד, לקניין ולהליך הוגן.

זכויות אזרח מגדירות את זכויותיו של האדם כאזרח בתוך מדינתו. בזכויות האזרח באה לידי ביטוי ההשקפה הרואה באדם חלק מהחברה המאורגנת במסגרת המדינה. לדוגמא, זכויות פוליטיות כמו הזכות לבחור ולהיבחר, חופש ההתארגנות, הזכות למתוח ביקורת על השלטון. הזכויות שהמדינה מעניקה לאזרחיה נקראות זכויות חברתיות וכלכליות והן ניתנות לשינוי או לביטול.

זכות אדם: הזכות לחיים ולביטחון/הזכות לשלמות הגוף

הזכות לחיים ולביטחון (הזכות לשלמות הגוף) נובעת מהכרה בסיסית של נטילת חייו של אדם או פגיעה בגופו בכוונה היא המעשה הבלתי מוסרי ביותר בחברה האנושית. זכות זו אינה רק הזכות לאי-פגיעה בחיים עצמם, אלא, היא יכולה לכלול גם את זכותו של האדם שלא לחיות בפחד של פגיעה פיזית ומפני השפלה - מי שמאוים, נפגעת זכותו לשלמות הגוף. חובתה של המדינה להגן על חייהם וביטחונם האישי של כל בני האדם החיים במדינה - חובה הנובעת מזכות זו באה לידי ביטוי בחוקי המדינה שאוסרים רצח, אלימות, הריגה וכו'. חובתה של המדינה להגן על אזרחיה באה לידי ביטוי גם באמצעות המשטרה והצבא.

זכות אדם: הזכות לחירות

הזכות הכללית לחירות נובעת מההכרה שבני האדם הם יצורים אוטונומיים בעלי תבונה שרוצים לשלוט בחייהם, לכוונם עפ"י רצונם ולשאת באחריות לבחירותיהם. למרות חשיבות זו, יש צורך להגביל חירות זו. המקרים בהם תוגבל הזכות לחירות הם:

1. פגיעה בזכויות הזולת.
2. פגיעה בחברה.
3. פגיעה של הפרט בעצמו.

החירויות הן:

1. חירות המחשבה והדעה.
2. חירות המצפון.
3. חופש הביטוי וחירות המידע.
4. חופש העיתונות.
5. חופש ההתאגדות.
6. חופש הדת וחופש מדת.
7. חירות התנועה.
8. חופש העיסוק.
9. חופש ממאסר שרירותי.
10. חופש האספה.
11. חופש ההפגנה.
12. חופש השביתה.
13. חופש הנישואין.
14. חופש הבחירה.

זכות אדם: הזכות לקניין

הזכות לקניין (לרכוש) היא זכותו של אדם לשמור רכוש שנצבא על ידו או על ידי משפחתו, ללא סכנה שרכושו ייגזל ממנו. כל מה שיש לאדם והוא בעל ערך כלכלי נחשב לקניין. לקניין יש שני מובנים - קניין חומרי (רכוש) וקניין רוחני (המצאות, שירים, סיפורים וכו').

זכות אדם: הזכות לשוויון

שוויון: כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם.

זכות לשוויון: במדינה ובחברה יש התייחסות שווה לכל אדם באשר הוא אדם, ללא הבדל דת, גזע, מין וכו'.

כיצד הזכות לשוויון באה לידי ביטוי:

1. חקיקה.
2. שוויון בני החוק: המובן המהותי - תוכנו של החוק חייב להיות שוויוני ואין לבצע אפליות בין זכויות ובחובות על מנת שלא ייווצר מצב שהחוק מעניק זכויות יתר ולהיפך. המובן הפורמאלי - אכיפת החוק - יישומו של החוק בצורה שווה. החובות, האיסורים והעונשים הקבועים בחוק חלים על כל בני האדם במדינה באופן שווה.

למרות עקרון חשוב זה, הזכות לשוויון אין פירושה טיפול שווה בכל מקרה ומקרה, יש נושאים שבהם יש צורך לסטות מעיקרון זה ולהעניק יחס שונה לקבוצה או לפרט מסוים:

הבחנה: משמעותה היא עמידה על השוני בין בני האדם במראם, בכישוריהם וביכולתם. התייחסות שונה של החוק אל השוני חייבת להיות רק כאשר יש לכך סיבה מוצדקת, כלומר כאשר השונות רלוונטית.

אפליה פסולה: התייחסות לא שווה לבני אדם מסיבות שאינן מוצדקות. למשל - אי קבלה לעבודה מסיבות שאינן רלוונטיות לעבודה עצמה. האפליה פסולה גם אם האנשים שונים זה מזה אולם השוני ביניהם אינו רלוונטי.

העדפה מתקנת: העדפה מתקנת היא בראש ובראשונה מדיניות שנוקטת מדינה כדי לשפר את מצבן של הקבוצות המקופחות בה. מטרת המדיניות ליצור שוויון ע"י צמצום פערים. מדובר בקבוצות באוכלוסיה שקופחו בעבר בהשוואה לקבוצות אחרות ולכן מצבן הכלכלי והחברתי נחות משאר האוכלוסייה. מטרה נוספת של העדפה מתקנת היא ביטול דעות קדומות וסטריאוטיפים כלפי הקבוצה החלשה. לסיכום, העדפה מתקנת פירושה מתן יחס לא-שווה לאנשים שהם שונים, אבל לכאורה, כדי לתקן עיוותים היסטוריים כלכליים וחברתיים.

זכות אדם: הזכות להליך הוגן

הזכות להליך הוגן פירושה הגנה על זכויות אדם מפני פגיעות לא מוצדקות במהלך העמדה לדין. מטרתה להבטיח שבמסגרת העמדה לדין, החל מרגע החשד ועד לרגע ביצוע העונש, הפגיעה בזכויותיו של החשוד תהיה מוצדקת. למשל - ייצוג משפטי.

זכות אדם: הזכות לכבוד

זכות זו מבטאת את ההכרה באנושיותם של בני האדם. היא ייחודית ועומדת בפני עצמה כמו האחרות. זכות זו כוללת קבוצה של זכויות: לשם טוב, לפרטיות ולצנעת הפרט. הזכות לכבוד פירושה הגנה על אדם מפני כל אותן פגיעות שלא קשורות ישירות לזכויות אדם אחרות. יריקה על אדם למשל, פוגעת בכבודו.

הזכות לפרטיות: הזכות לפרטיות הינה זכות בסיסית - מאפשר לאדם לחיות את חייו ללא כל חשיפה, התערבות וחדירה לחייו. מטרתה היא פיתוח האוטונומיה של האדם - מתן אפשרות לחיות חיים יצירתיים ובעלי מימוש עצמי.

הזכות לשם טוב: הזכות לשם טוב משמעותה - זכותו של אדם ששמו לא יוכפש ולא ייפגע ללא סיבה.

הגנה על זכויות אדם ואזרח

בעולם ישנן שלוש דרכים להגן על זכויות האדם והאזרח:

1. מערכת חוקים ומשפט של המדינה.
2. אמנות בינלאומיות.
3. ארגוני מתנדבים בינלאומיים (כמו אמנסטי אינטרנשיונאל למשל).

זכויות האזרח - הזכויות החברתיות

בלי זכויות אלו לא יכולה להתקיים הדמוקרטיה. אלו אינן חלק מהזכויות הטבעיות והמדינה מחליטה איזה זכויות לתת.

1. זכויות חברתיות הן זכויות המוענקות ע"י המדינה ליחיד כאזרח.
2. הן אינן חלק מן הזכויות הטבעיות ולכן המדינה יכולה לשנותן ולבטלן.
3. לכל מדינה יש זכות להפעיל שיקול דעת בהקצאת השירותים הנובעים מן הזכויות החברתיות (חינוך, דיור, טיפול רפואי, זכויות עובדים, רמת חיים).

התנגשות ואיזונים בין זכויות

אחת השאלות המהותיות ביחס לזכויות הפרט נובעת משאלת ההתנגשות בין זכויות: מה קורה כאשר מימושה של זכות יסוד אחת מביא לפגיעה בזכות יסוד אחרת או באינטרס הציבורי או ביעד כלשהו של המדינה.

כיצד נקבע מהי הזכות שתזכה לעדיפות ומהי הזכות שיוחלט להגבילה? מכאן שהזכויות אינן מוחלטות ולעיתים כאשר נוצרים מצבים של התנגשויות בין זכויות יש צורך לקבוע מה קודם למה. בג"צ, בבואו לפסוק במקרים המובאים לפניו מחפש נוסחת איזון. לפי נוסחה זו, מוצדק לפגוע בזכות אזרח רק אם קיימת וודאות גמורה שהפגיעה שתיגרם ממימוש הזכות תהיה חמורה. בבג"צ קול העם נגד שר הפנים (1953) קבע הבג"צ את המבחן הקרוי "מבחן הוודאות הקרובה":

עיתון "קול העם" (עיתון המפלגה הקומוניסטית) עתר לבג"צ בעקבות החלטתו של שר הפנים לסגור את העיתון לתקופה של 10 ימים בטענה שהפרסום בעיתון מהווה הסתה שעלולה לסכן את שלום הציבור. תחילת הפרשה בפרסום בעיתון שמסר כביכול שגריר ישראל באו"ם דאז, אבא אבן, לפיה החליטה מדינת ישראל להעמיד 100 אלף חיילים לטובת האמריקאים כדי שיסייעו במלחמת קוריאה. העיתון גינה את הממשלה בהגדירו אותה "מדיניות הממשלה המספסרת בדם בנינו". בג"צ, שדן בעתירה התנגד לצו סגירת העיתון וחיזק את זכותו של הפרט לחופש ביטוי כעקרון מנחה של זכות הציבור לדעת. בג"צ קבע כי אין וודאות קרובה של מימוש חופש הביטוי במקרה זה יבוא לסיכון שלום הציבור. בפסק דין זה נקבע "מבחן הוודאות הקרובה" שהפך להיות מבחן מכריע במשפט הישראלי בהתנגשות בין זכויות.

זכויות מיעוטים - זכויות קבוצה

קבוצות מיעוטים הן קבוצות אשר לכל אחת מהן מרכיב ייחודי אחד או יותר המבדיל אותן מאוכלוסיית הרוב במדינה: שפה, דת, תרבות, מוצא, מורשת וכו'.

כל מיעוט שואף לשמור על זהותו הייחודית. מיעוט דתי למשל, יבקש לשמור על פולחנו ועל קיום מנהגיו הדתיים (יבקש לממש את זכותו כקבוצה).

מיעוט לאומי יבקש זכות לשלטון עצמי, לייצוג בפרלמנט וכן את הזכות לחנך בשפתו עפ"י המסורת והתרבות שלו.

על מנת לאפשר למיעוט לממש את זכויותיו הייחודיות יש לאפשר לו אמצעים כמו: מוסדות חינוך, מוסדות דת, מקומות פולחן ועוד. לצורך כך דורשת קבוצת המיעוט מן המדינה הכרה בה כקבוצה בעלת זהות ייחודית, אספקה של כל האמצעים הדרושים למימוש הזכויות הקבוצתיות והגנה על הזכויות בחוק. במקרים רבים חשות קבוצות מיעוט תחושות של קיפוח, אי-צדק ואפליה.

בהצלחה!

אתר הסיכומים של תום רון - פברואר 2004

כתובת אתר הסיכומים של תום רון - www.sikumim.co.il