אתר הסיכומים של תום רון

סיכום למבחן בהיסטוריה

מהדורה שנייה

17.11.2003

החומר המסוכם

1. פולין – בעיותיה כמדינה חדשה ודרכי ההתמודדות עימן (1919-1939):

א. עיצוב גבולות המדינה.

ב. הגנה על גבולות המדינה.

ג. התחום הכלכלי.

ד. הבעיה הדמוגרפית.

ה. כינון משטר דמוקרטי.

2. היהודים בפולין בין שתי מלחמות העולם:

א. נתונים דמוגראפיים וסוציו-אקונומיים.

ב. המדיניות הכלכלית כלפי היהודים.

ג. החרפת המדיניות הפולנית כלפי היהודים בשנות ה-30.

ד. התארגנות פוליטית והתארגנות היהודים כקבוצה לאומית.

ה. חינוך.

ו. התארגנות המיעוט היהודי במסגרות חברתיות ותרבותיות.

3. הגורמים לעליית הנאצים לשלטון:

א. המשבר הכלכלי.

ב. המשבר הפוליטי-שלטוני.

ג. התעצמות המפלגה הנאצית.

שלוש שנים של סיכומים באתר הסיכומים של תום רון :: www.sikumim.co.il

סיכום למבחן בהיסטוריה

פולין – בעיותיה כמדינה חדשה ודרכי ההתמודדות עימן

עיצוב גבולות המדינה

הבעייתיות בעיצוב גבולותיה של פולין

בעיצוב גבולותיה של פולין הייתה בעייתיות רבה. עם תום מלחמת העולם הראשונה, נקבעה עצמאותה של פולין בהסכמי ורסאי. בהסכם נכתב כי שטחי פולין יהיו השטחים "המיושבים לדעת הכל בתושבים פולניים". הבעיה הייתה של"תושבים הפולניים" לא הייתה זהות מוגדרת ולכן הייתה בעיה בקביעת גבולותיה של פולין.

בניסוחו של ווילסון ב-14 הנקודות ובהסכמי הפסקת האש הובטח שתוקם מדינת פולין עצמאית אך גבולותיה לא היו ברורים. פולנים רבים דיברו על "הגבולות ההיסטוריים" מן המאות ה-17,18 שכללו את אוקראינה, ליטא, שלזיה וכו'; שטחים שאוכלוסייתם בוודאי לא הייתה פולנית במאה האחוזים.

קביעת הגבול הצפון מערבי של פולין (עם גרמניה ואוסטריה)

גבולה הצפון-מערבי של פולין נקבע במספר דרכים:

1. מערב גרמניה (פרוסיה) הועבר עפ"י הסכמי ורסאי לפולין.
2. באזור שלזיה ובחלק ממערב פרוסיה נערך משאל עם שעל פיו חלק מהשטח נשאר בידי גרמניה וחלק הועבר לפולין.
3. לפולנים ניתן "פרוזדור" בתוך גרמניה (שפיצל אותה לשני חלקים) וזאת בכדי לאפשר לפולין גישה לים עפ"י הסכמי ורסאי.

העיר דנציג שרוב תושביה גרמנים וחשיבותה הכלכלית מכרעת, הייתה נתונה לקונפליקט – הפרוזדור הגרמני חילק את גרמניה לשניים וניתק אותה מדנציג, שהייתה עיר נמל חשובה.

קביעת הגבול המזרחי של פולין

הגבול המזרחי היה אף יותר בעייתי מהגבול הצפון מערבי. בפתיחת ועידת השלום טען הנציג הפולני כי התנועה הלאומית בליטא ובאוקראינה היא יחסית חדשה ולכן זכותה עדיפה.

הצעה נוספת שלא זכתה לגיבוי הייתה הצעתו של הלורד קרזון, שר החוץ הבריטי, שהציע שקו הגבול (אשר עובר בתוך החלק המערבי של רוסיה) ייקבע עפ"י עקרון ההגדרה העצמית.

תוך מספר חודשים החל הצבא הפולני לנוע מזרחה במטרה להגשים את חזון פולין גדולה, אך תוך מספר חודשים הפך "הצבא האדום" (רוסיה) את המצב והגיע עד וורשה ושם נעצר בהתערבות צרפתית. בסופו של דבר נקבע הגבול המזרחי למעלה מ-200 ק"מ מקו קרזון.

קביעת הגבול הצפוני של פולין עם ליטא

המדינות הבלטיות (ליטא, לטביה, אסטוניה ופינלנד) שזכו לעצמאות נשארו אומנם עצמאיות, אך על חשבונה של ליטא ביצעה פולין מחטף של אזור וילנה (פולין כבשה את אזור וילנה שהיה מיועד להיות חלק מליטא). כך נוצר לאורך גבול זה מצב הדומה למצב שהיה בגבולותיה האחרים של פולין – המדינות השונות שאפו לתיקונים או לנקמה וראו בהסדר שהגיעו אליו כהסדר זמני בלבד. פולין, ליטא, ברית המועצות וגרמניה חיכו לשעת כושר.

הגנה על גבולות המדינה

הבעיה הגיאו-אסטרטגית של פולין

פולין נמצאת בין שתי מדינות (גרמניה וברית המועצות) שיש להן פוטנציאל להתחזק ולמדינות אלו תביעות טריטוריאליות מפולין ולכן פולין מפחדת שהן יתקפו אותה או ילחמו נגדה בשטחה.

ב-1920 פולין עדיין לא צריכה להיות מודאגת מבחינה גיאו-אסטרטגית כיוון שצרפת ואנגליה משליטות באירופה את "שלום ורסאי" – את מערכת הסכמי השלום.

בנוסף, בתקופה זו גם מצבן של גרמניה ושל רוסיה לא היה כל כך טוב.

המצב של גרמניה:

- כוח צבאי קטן.

- חוזה השלום "חותך" את גרמניה מכל הכיוונים – היא הוגבלה בנשק וצבא, טריטוריאלית וכלכלית.

המצב של רוסיה:

- עברה מהפכה קומוניסטית, מלחמת אזרחים.

- עם מפגר ביותר (50% איכרים). אך יש להם פוטנציאל. אומנם ב-1920 המצב נורא, אבל יש פוטנציאל.

לפולין יש שטחים של המדינות הללו (גרמניה ורוסיה) ותושבים ממדינות אלו עדיין יושבים שם ויש להם תביעות טריטוריאליות על פולין.

פולין השקיעה חלק ניכר מתקציביה בפיתוח צבא גדול בכדי להגן על עצמה מפני שכנותיה שכן במקרה של מלחמה הופכת פולין לשדה הקרב.

הפתרונות הדיפלומטיים שנקטה פולין

הברית עם צרפת

כדי לחזק את בטחונה, חתמה פולין בתחילת שנות ה-20 על סדרה של בריתות שצרפת עמדה במרכזן.

צרפת מנסה ליצור משקל נגד צבאי מול גרמניה בגבול המזרחי. כמו כן, פולין מעוניינת שמישהו יגן עליה מפני הגרמנים. אלו למעשה האינטרסים של שני הצדדים לחתום על הברית.

לצרפת היה אינטרס חזק בברית עם פולין – לחץ פולני ממזרח על גרמניה (לצרפת יש גבול עם גרמניה והיא מחפש לסחוט את גרמניה מכל הכיוונים האפשריים, לכן טוב להם להיות בברית עם פולין כי היא יוצרת לחץ על גרמניה).

ככל שהתברר לפולנים שצרפת מצמצמת את צבאה, נטו להישען על בריתות אחרות.

"ההסכמה הקטנה"

צרפת חיפשה קשרים גם עם מדינות נוספות פרט לפולין. הבאות בתור היו שלוש מדינות "ההסכמה הקטנה" – יוגוסלביה, רומניה וצ'כוסלובקיה, שבדומה לצרפת ולפולין, היו מעוניינות לשמור את המצב הקיים. במהלך השנים חתמה צרפת הסכמים מדיניים וצבאיים עם כל אחת מחברות ברית זו ויצרה מערכת בריתות שעליה קיוותה להסתמך בבוא העת.

פולין מקבלת הגנה מברית זו בכך שקיימת ה"הסכמה הקטנה" והברית מאיימת על גרמניה, דבר המשרת את האינטרס הפולני.

בריתות נוספות

1. הסכם חשוב נוסף נחתם עם סיום משבר הרוהר. שר החוץ הגרמני שטרזמן, שחיפש דרך להחזיר את גרמניה למשפחת העמים, הציע לצרפתים חוזה ערבות הדדית לגבול שביניהן. העיתוי להסכם זה היה מוצלח כיוון ששר החוץ הצרפתי ושר החוץ הבריטי מצאו שפה משותפת עם שטרזמן. סדרת ההסכמים נחתמה בלוקרנו שבשוויץ ובהסכם המרכזי נרבע כי החוזה בא להבטיח שהמצב הקיים יישמר ושתובטח יציבותם של הגבולות הקיימים.
2. בשנת 1932 חתמה פולין חוזה אי-התקפה עם ברית המועצות.
3. לאחר עליית היטלר לשלטון, פנה יוזף פילסודסקי אל הצרפתים והציע להם לפתוח במלחמת מנע נגד גרמניה. עקב סירוב הצרפתים, החליטה פולין לנהוג לפי הכלל "אם אינך יכול להכותו – הצטרף אליו" ובשנת 1934 נחתם חוזה אי-התקפה ל-10 שנים בין גרמניה לפולין. חוזה זה הכניס את פולין לשאננות שהסתיימה עם קול ההפצצות על וורשה בפתיחת מלחמת העולם השנייה, ספטמבר 1939.

התחום הכלכלי

בעיותיה של פולין בתחומי החקלאות והתעשייה

חקלאות

פולין הייתה ארץ חקלאית מובהקת. כ-70 אחוז מאוכלוסייתה עסקו בחקלאות. חלק גדול מן האדמות היה בידי מספר קטן של בעלים. רוב האיכרים נאלצו להתקיים מחלקות קטנות שלא הספיקו לצורכי המשפחה, נדרשה רפורמה אגררית, כלומר – שינוי הבעלות על הקרקעות, והיא בוצעה בסדרת חוקים שהעבירו קרקעות לאיכרים ופיצו את הבעלים, אך שיטות העיבוד היו נכשלות, המיכון היה רק בראשיתו, ורבים מן האיכרים היו במצוקה כלכלית.

לבעלי האחוזות יש אינטרס להשאיר את המצב הקיים כמו שהוא מכיוון שהדבר השתלם להם מבחינה כלכלית.

תעשייה

התעשייה, שהחלה להתפתח בשנות ה-20, נשענה על העובדה שפולין התברכה באוצרות טבע רבים (מכרות פחם, אבץ, ברזל ונחושת). למרות זאת, לא היו הכנסות המדינה גדולות וזאת מכיוון שרוב ההשקעות באוצרות הטבע באו מארצות חוץ, ולכן גם חלק גדול מהרווחים עבר למשקיעים החיצוניים. בשל התלות הזאת, כאשר היה המשבר הכלכלי בשנת 1929, המצב הפך לרע יותר.

הדרכים שנקטה פולין לשיפור מצבה הכלכלי והישגיה

התמורות (שינויים) שפולין ניסה לכונן בתחום החקלאות לא היו אפקטיביים משום שהאיכרות הייתה מאוד מפגרת בטכנולוגיה, בשיטות הייצור והאיכר היה בור ועם הארץ.

בתחום התעשייה, פולין ניסתה להנהיג משק אוטרקי (משק לתצרוכת עצמית) ע"י הטלת מכסי מגן על סחורה מחו"ל.

פתרון נוסף שננקט לשיפור מצבה הכלכלי של פולין היה הקמתו של נמל פולני, ללא תלות בעובדי הנמל והשירותים הגרמניים שבדנציג. לכן פיתחו לא הרחק משם כפר קטן בן כמה מאות תושבים, גדיניה, לעיר נמל גדולה, ובסוף שנות ה-30 כבר עברו דרך נמל זה 80% מכל המוצרים אל פולין וממנה.

הבעיה הדמוגרפית

המבנה הלאומי-דמוגראפי של אוכלוסיית פולין

10 מיליון (שליש מכל אוכלוסיית פולין) מבני האוכלוסייה הפולנית היו בני מיעוטים לאומיים – אוקראיניים, גרמנים, יהודים ורוסים שלא רצו להיטמע בעם הפולני.

- במערב פולין שכנו הגרמנים, באזור שלזיה (קרוב לגבול עם גרמניה).

- במזרח שכנו אוקראיניים, רוסים ובילורוסים.

- בצפון שכנו הליטאים.

- היהודים שכנו בכל רחבי פולין, בעיקר בערים.

חוזה המיעוטים

בסוף מלחמת העולם הראשונה, היה חשש לפגיעה במיעוטים הלאומיים בפולין. לכן, חויבה פולין לחתום על "חוזה המיעוטים" (שנחתם בינה לבין ארבע המעצמות הגדולות) המבטיח למיעוטים הלאומיים בפולין את הזכויות הבאות:

1. זכויות אדם-פרט – אמנציפציה: החלת רעיות האמנציפציה (הזכויות הטבעיות של האדם) על פולין ועל כל מדינות מזרח אירופה.
2. זכויות קבוצה: אוטונומיה תרבותית-חברתית (המדינה חויבה להתיר ולממן מערכות חינוך של המיעוטים), שמירת השפה וההיסטוריה וכו'.

חוזה המיעוטים היה התערבות של חבר הלאומים בענייניה הפנימיים של פולין. ראשי המדינה הפולנית והציבור הפולני לא קיבלו בהבנה הסדר זה, שהגן בעיקר על המיעוט היהודי ועל המיעוט הגרמני, שכן הסכם מקביל לגבי מיעוטים פולניים בגרמניה לא נחתם. אולם היה זה המחיר ששילמו הפולנים כדי לקבל את העצמאות בגבולות שנקבעו בסיסמת ההגדרה העצמית.

מדוע המיעוטים מהווים בעיה קשה למדינה הפולנית

1. נאמנות אפשרית למדינות האם ולא לפולין. המצב הוא לא בהכרח טבעי, אך הוא בולט וקיים.
2. אפשרות של התערבות של גורמי חוץ בענייני המיעוטים – התערבות ב"עניינים פנימיים" של פולין. גורמי החוץ יכולים להיות חבר הלאומים ומדינות האם.
3. פגיעה במיעוטים גורמת לפגיעה בעקיפין גם במדינה – פולין מעוניינת להתפתח, אבל בלי לפתח את המיעוטים. למשל, המסחר בפולין היה ברובו בידי יהודים. לכן הטילו הפולנים מיסים גבוהים וגזרות וכך נפגעה כלכלתה של פולין – המדינה פוגעת ביהודים, אך למעשה פוגעת בעצמה. דוגמא נוספת היא הנומרוס קלאוזוס – שוב המדינה פוגעת באינטליגנציה של עצמה.

מדיניות הממשלה הפולנית כלפי המיעוטים

הממשלה ניסתה להפחית בכוחם של המיעוטים ע"י מדיניות כלכלית מפלה, כלומר – היא ניסתה להורידם ממעמדם הכלכלי. כמו כן, היא חתרה תחת האוטונומיה התרבותית-חברתית שהוענקה להם במסגרת חוזה המיעוטים. המיעוטים היוו גוש אופוזיציוני לשלטון והם לקחו חלק מהפעילות הפרלמנטרית.

כינון משטר דמוקרטי בפולין

הבעיות העקרוניות המקשות על כינון דמוקרטיה בפולין

1. העדר מורשת דמוקרטית: פולין אוחדה ממדינות שלא ראו דמוקרטיה בחיוב מבחינה ערכית. הגבולות והאיזון עדיין לא היו ברורים – מה גבול חופש הביטוי, זכויות וחובות, חופש הפרט. ערכי הדמוקרטיה עדיין לא מונחלים. בכל אחד מהאזורים הפולניים היה משטר שונה בעבר: בגליציה למשל, היו הפולנים בעלי אוטונומיה וזכויות ייצוג במוסדות השלטון המרכזי; באזורים הגרמניים היו להם פחות זכויות; במזרח, תחת שלטון הצאר הרוסי, הם היו חסרי זכויות מושג הממשל העצמי היה זר להם. מכאן שבכל אזור התפתחה גישה שונה למשטר החדש.
2. אוכלוסיה אינה בשלה לדמוקרטיה: העם היה נבער, אין מודעות לערכי הדמוקרטיה, היעדר בורגנות (מעמד ביניים) שתנהיג מהפכות. לאצולה אין אינטרס לכונן דמוקרטיה, הם מרוצים מהמצב הקיים.
3. הרכב דמוגראפי-לאומי בעייתי: קשה לכונן דמוקרטיה משום שתמיד ישנה תחושה שלמיעוטים יש כוונה לפגוע במדינה. ריבוי העמים אינו תורם לקידום מדינת הלאום. כוח למיעוטים, עקב כינון דמוקרטיה, עלול לפגוע בפולין של הפולנים.

בעיות אקטואליות שהכבידו על כינון דמוקרטיה בפולין

1. חוזה המיעוטים – חוזה המיעוטים היה נספח להכרת חבר הלאומים בפולין. לכאורה, חוזה המיעוטים מקדם את הדמוקרטיה, אך ההתערבות בענייניה הפנימיים של פולין, מעוררת עוינות והתנגדות אצל הפולנים – ערעור הדמוקרטיה. כמו כן שוריינו בסיים (הפרלמנט הפולני) מקומות לאזרחי מיעוטים, שהיו אזרחים לא נאמנים.
2. שיטת בחירות ארצית-יחסית – שיטה שעקרונה מונחה ע"י שיעור המקומות (מנדטים) בפרלמנט, שמותאם לשיעור המצביעים שבחר במפלגה. התוצר המיידי הוא ריבוי מפלגות – כל אחד יכול להיכנס לפרלמנט.
3. ריבוי מפלגות – במדינה כמו פולין, שמכילה הרבה מיעוטים וסובלת מחוסר יציבות כללית, שיטת בחירות ארצית-יחסית הביאה לריבוי מפלגות בפרלמנט, דבר שהקשה על הקמת קואליציות יציבות וגרם למערכות בחירות תכופות במיוחד; בשנות ה-20 הראשונות התחלפו כ-15 ממשלות. בין המפלגות שהיו קיימות היו: N.D (אנדקים, מפלגת ימין), P.P.S (סוציאליסטים, שמאל), מפלגת אצולה איכרית.

הקמתה של הדמוקרטיה הפולנית ותיפקודה עד 1926

ב-1921 התקבלה חוקת המדינה ושיטת הבחירות שהונהגה הייתה שיטת הבחירות היחסית, שגרמה לחוסר יציבות פוליטית-מדינית בשלטון וזאת עקב ריבוי המפלגות שלא איפשר הקמת קואליציה יציבה שתוכל לתפקד כראוי במדינה דמוקרטית.

המהפך שביצע יוזף פילסודסקי

ב-1926, לאחר 4 שנות זעזועים שלטוניים, ביצע פילסודסקי הפיכה ותפס את השלטון בעזרת הצבא. למרות שנבחר ע"י הסיים (הפרלמנט) לנשיא, ויתר על התפקיד והעדיף לכהן כשר ביטחון, תפקיד בו החזיק עד מותו, תשע שנים לאחר מכן.

פילסודסקי שלח את יריביו לכלא, אך מדיניות היד החזקה שלו הייתה מוגבלת – מפלגות לא פוזרו והעצורים שוחררו כעבור זמן מה. שלטונו נשען על ה"קולונלים" (הקצינים שלחמו לצידו למען עצמאות פולין). מפעם לפעם בוצעו שינויים בחוקה שצמצמו את סמכויות הפרלמנט וחיזקו את מעמד הרשות המבצעת שבראשה עמד פילסודסקי, הנשיא. לאחר מותו של פילסודסקי נחלשה הדמוקרטיה והלכה והגיע לשלטון "שלטון הקולונלים".

היהודים בפולין בין שתי מלחמות העולם

נתונים דמוגראפיים וסוציו-אקונומיים

דמוגרפיה

מספרם של היהודים היה כ-3 מיליון בין שתי מלחמות העולם בין שתי מלחמות העולם והם היוו כ-10 אחוזים מהאכולוסיה. היהודים הפולנים מתחלקים בין יהודי פולין הקונגרסאית, יהודי גליציה והיהודים הליטאים.

השוואה בין אזורי המוצא של היהודים

	פולין קונגרסאית	גליציה	ליטא
מיקום	לב פולין, וורשה, לודג'	דרום פולין – שטחים שבעבר השתייכו לאימפריה האוסטרו-הונגרית	אזורים רוסיים יותר מזרחיים וצפוניים – "ליטבקים"
דמוגרפיה	היוו כ-60% מיהודי פולין	כ-15% אחוז מיהודי פולין	כ-25% אחוז מיהודי פולין
עיור	80% מהם התרכזו בוורשה ובלודג'	עירוניים	עירוניים (התרכזו בעיקר בוילנה)
חברה	בגלל שהיו רוב, הם הפכו לדובריה המרכזיים של יהדות פולין		זלזלו בנטיות החברתיות-תרבותיות של יהודי וורשה וגליציה. אלה היו היהדות החרדית ביותר
כלכלה	עד המשבר הכלכלי ב-1928 מצבם היה טוב. הם עסקו בעיקר במסחר, מקצועות חופשיים, תעשייה ובעלי חנויות – המעמד הבינוני	מסחר, תעשייה קלה, מקצועות חופשיים – אך יש מרכיב דתי חזק	מסחר זעיר, עיסוקים ייחודיים יהודיים – שוחטים, חייטים, גבאים, רבנים וכו'
תרבות	רקע יהודי חזק, לאו דווקא דתי – עוברים תהליכי חילון	נטיות תרבותיות אוסטרו-הונגריות, תרבות מודרנית, מחשיבים את עצמם	מעוז של היהדות החרדית

המשותף ליהודי פולין

- יהדות בעלת מורשת יהודית חזקה. (בפולין הקונגרסאית יש יותר חילוניים)

- עיור.

- שמירה על זהות – אין התבוללות.

- מבחינה מקצועית, הפרנסות של היהודים דומות.

ההבדלים בין היהודים למיעוטים הלאומיים האחרים בפולין וכוחו היחסי של המיעוט היהודי

מספר עניינים שבהם היו נבדלים היהודים מבני המיעוטים האחרים היו:

1. נטייתם לעיסוק במקצועות עירוניים מובהקים כמו מסחר ותעשייה.
2. למידה באוניברסיטאות ומעבר לעיסוק במקצועות החופשיים.
3. עיור.
4. פיזור גיאוגרפי – אין נקודת ריכוז, מפוזרים בכל פולין.
5. היעדר מדינת אם – הם נשענים על חבר הלאומים.

כוחו היחסי של המיעוט היהודי התבטא בכך שהם שלטו ברוב התפקידים במקצועות החופשיים (רפואה, משפטים, עיתונאים וכו') ורמת חייהם עלתה מאוד.

בעקבות כוחם העולה של היהודים, הם קיבלו מהממשל יחס מפלה לרעה ביחס לשאר המיעוטים – יהודים לא התקבלו לשירות הציבורי, לבנקים, לתחבורה הציבורית והופלו בתחומים נוספים.

מקורות פרנסה

יהודי פולין עוסקים בעיקר במלאכה ובמסחר. אין חלוקה למקצועות שונים, דבר המאפיין אוכלוסיה עירונית, מעמד בינוני. היהודים עסקו בעיקר בתעשייה קלה ומצומצמת – צורפות, סנדלרייה, מסחר קטן.

המקצועות העיקריים שבהם עסקו היהודים העירוניים היו מקצועות המסחר, שבו היו מעורים בעבר וכמו כן בתעשייה הזעירה והמלאכה וזאת בשל הנגישות הקלה יחסית לחומרי גלם, הצורך בהון מועט לפתיחת עסק והיכולת לפתוח בתי מלאכה במקומות קטנים, בבתים ובשעות נוחות. כמו כן, המדינה גם לא נתנה ליהודים להגיע לתעשייה הכבדה, כיוון שהיא הפלתה את היהודים לרעה.

- ההבדל בין מסחר ותעשייה לא גדול מבחינת היהודים, לא מדובר בפרנסות בעלות התמחות גדולה ולכן קיימת הרבה ניידות.

- 80% מיהודים פולין עוסקים בתעשייה קלה, מלאכה ומסחר.

- יהודים, מאז ומתמיד, כמעט ולא עסקו בחקלאות, כי היא מחייבת את היקבעותם במקום מסוים וכאשר יגרשו אותם, הם יישארו בלי כלום (היהודים).

- יהודים רבים עסקו במקצועות החופשיים, וביניהם היו: רופאים (56% מכלל הרופאים היו יהודים), עורכי דין (35% מכלל עורכי הדין היו יהודים), עיתונאים (22%), מורים (43.3%), רוקחים ועובדי מעבדות (24.1%).

המדיניות הכלכלית כלפי היהודים

התמורות במקורות הפרנסה של היהודים

בין השנים 1921-1931 חלו שינויים מסוימים במקורות הפרנסה של יהודי פולין:

1. מעבר של יהודים ממסחר למקצועות הקשורים בתעשייה הקלה.
2. מעבר של יהודים משירותים למקצועות החופשיים, שאותם רכשו בבתי ספר גבוהים ובאוניברסיטאות. אחוז המתפרנסים ממקצועות חופשיים בין היהודים, בהשוואה למספרם באוכלוסיה הכללית, היה גבוה.

מדיניות הממשלה הפולנית כלפי היהודים בתחום הכלכלי

מדיניות הממשלה הפולנית	ההשפעה על היהודים
ארגון הכפר בקואופרציות, תמיכה כלכלית בהן ודרישה להשקעות עצמיות.	מתחרה בעסקים היהודים הזעירים המרוכזים בכלכלה חקלאית ("כלכלה יהודית" – תיווך בין האיכר היצרן לבין השוק).
"חוקי גרבסקי" – מיסוי מעמדות הביניים – המסחר והתעשייה הזעירים במטרה לתמוך כספית ולעודד את התעשייה המודרנית (תעשיית הנשק)	פגיעה ביהודים, המהווים את מעמד הביניים. היהודים לא יכולים להשתלב בתעשיות מודרניות.
1934, חוק התעשייה – סטנדרטיזציה של כישורים, איסור פתיחת חנויות ביום א'.	נישול היהודים מעסקי המזון, צמצום כושר התחרות של הסוחרים היהודיים, מקשה על השתלבות יהודים במפעלים.

סיבה חשובה לפגיעה במעמד הכלכלי של היהודים עפ"י י. גרינבוים (מנהיג יהדות פולין)

עפ"י י. גרינבוים, בעבר היו שולחים יהודי פולין הקונגרסאית ויהודי ארצות הספר את תוצרתם ואת הסחורות שעברו מן המערב דרך פולין על השוק הרוסי הגדול. שוק זה אבד עתה לחלוטין והדבר גרם להידלדלותם וסתימת מקורות הפרנסה והעבודה שלהם. לכן, נשאר ליהודים רק השוק הפנימי, שבו המלאכה היהודית והתעשייה הזעירה מותקפות מכל צד, מוקפות ונדחקות ובכל צעד נתקלות במכשולים ובתחרות קשה.

החרפת המדיניות הפולנית כלפי היהודים בשנות ה-30

מדיניות השלטון הפולני כלפי היהודים בשנות ה-30

למרות ששוויון הזכויות למיעוטים הובטח בחוקות המדינות השונות ובחוזי המיעוטים, בפולין הייתה מדיניות ממשלתית מכוונת להפליית היהודים לרעה משאר התושבים מבחינה אזרחית וכלכלית. ניתן להוכיח טענה זאת בהתבסס על חוקים ותקנות שהונהגו במדינות מזרח אירופה באותה התקופה, וגם בפולין:

1. היהודים בפולין כמעט ולא התקבלו לשירות ממשלתי. היהודים היוו כ-10% מאוכלוסיית פולין, אך חלקם בשירות הממשלתי היה 2.23% בלבד.
2. "נומרוס קלאוזוס" – במדינות רבות הוגבל מספר היהודים הרשאים ללמוד בבתי ספר גבוהים. (ב-1925 היו 8000 סטודנטים יהודים, ב-1935 היו 7000, ב-1939 היו 4000). הנימוק לכך היה שליהודים הייתה "השפעה הרסנית" על החינוך הגבוה. היהודים רצו ללמוד בהיקף גדול יותר, כיוון שהם היו מעמד בינוני ואוכלוסיה עירונית והם רצו השכלה. הם היו הרבה יותר משכילים מהפולנים ולימודים הם למעשה פרנסה. כמו כן, הייתה גם אנטישמיות רבה באוניברסיטאות ופוגרומים ביהודים.
3. הונהגה מדיניות מסים שכוונה לצמצומם של מפעלים יהודים ולהריסתם. בעלי המלאכה נדרשו לעמוד בבחינות שבדקו לא רק את כישוריהם, אלא גם את שליטתם בלשון המדינה והרמה התרבותית.
4. על היהודים הוטל איסור לפתוח את עסקיהם בימי ראשון ובימי החגים הנוצריים (סה"כ 70 ימים בשנה), מה שגם כן מאוד הקשה על היהודים וגרם להם להפסדים.

הסיבות להחמרה במדיניות בפולין

1. מוגבלות כוחו של חבר הלאומים: חבר הלאומים נתגלה כחלש במיוחד בשנות ה-30 והוא איננו מצליח לשלוט על הנעשה באירופה. בכל המשברים באירופה בשנות ה-30, חבר הלאומים לא עשה דבר. אין מי שיפקח על פולין ועל מדיניותה כלפי המיעוטים.
2. פיחות מהיר במעמדה של הדמוקרטיה הפולנית: הדמוקרטיה בפולין לא מחזיקה מעמד ולכן אין זכויות ואין מדיניות חיובית כלפי היהודים.
3. התחזקות השפעה של קבוצות לאומניות-ימניות "אנדקיות": הלאומנות הפולנית מקצינה ביותר בשנות ה-30. מפלגת ה-N.D עודדה את הפגיעה ביהודים.
4. התערערות הסדר הקיבוצי באירופה והתחזקותן של מגמות אלימות (כלפי פנים ובעיקר במימד הבינלאומי): מ-1933 כל מערכת הסדרי ורסאי מתחילה להתמוטט. עד 1939 ה"סדר הקיבוצי" מתערער, ומתחיל שלטון הכוח באירופה.

התוצאות של המדיניות הכלכלית כלפי היהודים

התוצאות של המדיניות הכלכלית הפולנית כלפי היהודים היו שהמבנה המקצועי של היהודים לא משתנה (הם עוסקים רק במסחר ומלאכה), מה שגורם להתרוששות עצומה של יהודי פולין. כמו כן, ישנה גם אבטלה גדולה בקרב היהודים. (בתקופה זאת פורחות בקרב היהודים התנועות הציוניות והקומוניסטיות)

התארגנות היהודים כקבוצה לאומית

הגורמים שקידמו את התארגנותם של יהודי פולין כקבוצה לאומית

1. הסכם המיעוטים:

א. שינוי במעמד החוקי של היהודים – אמנציפציה.

ב. הכרה בזכויות היהודים כקבוצת מיעוט וחובת השלטון לסייע להם.

ג. מחויבות פולין לחבר הלאומים בכל הנוגע לשמירת זכויות המיעוטים.

2. מרכיב דמוגראפי:

א. אוכלוסיה יהודית גדולה ביותר, כ-9.8%.

ב. ריכוז גבוה ביותר של יהודים בשטחי פולין המזרחית ובערים.

3. מורשת תרבותית:

חלק גדול מיהודי פולין השתייך ל"תחום המושב", משמע, מדובר בקהילה יהודית ששמרה על אופייה ותבקש לפתח אותו גם בעתיד במסגרות יהודיות-דתיות ובמסגרות ציוניות.

4. מבנה סוציו-אקונומי דומה:

פרנסות דומות – עוסקים בעיקר במסחר ובתעשייה: מסחר קמעונאי (שיווק תוצרת חקלאית מהכפרים לערים) ותעשייה קלה (מזון, עץ, טקסטיל). לא הייתה תעשייה מודרנית – ברזל, נשק, שמפותחת יותר במערב פולין.

התארגנות פוליטית

האישים והמפלגות הבולטים ברחוב היהודי בפולין

לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, הוקמו ברוב ארצות אירופה מפלגות יהודיות למפעילות מדינית נרחבת וביניהן היו: "אגודת ישראל" (האגודה), "המזרחי", הציונים, "פועלי ציון", ה"בונדאים" (יהדות אנטי-ציונית ואנטי-חרדית. שמאל חצי-קומוניסטי) וה"פולקיסטים".

ראשית פעילותן היה ב"מועצות הלאומיות", אך במקומות שבהן לא היו מועצות לאומיות, ניהלו רוב המפלגות היהודים מדיניות עצמית.

כבר בסוף דצמבר 1918 הקימו הציונים ואנשי "המזרחי" "מועצה לאומית זמנית" שהשתתפה בבחירות לאסיפה המכוננת הפולנית ומבין 300 ציריה היהודים נבחרו 11, שהקימו בתוכה סיעה יהודית לאומית. דוברה העיקרי היה יצחק גרינבוים.

המועצה הלאומית הזמנית ערכה מלחמה פרלמנטרית קשה, בכדי להכביד את הממשלה במאמציה לקפח את נציגות המיעוטים ע"י הכנסת שינויים בחוקי הבחירות. היא נקטה בדרך של שיתוף פעולה עם מיעוטים אחרים.

מאבקם הפוליטי של היהודים – איך פעלו ומה השיגו?

"בלוק המיעוטים" (שיתוף הפעולה בין היהודים למיעוטים האחרים) הפך במשך השנים לגורם חשוב במדיניות הפולנית. עם הזמן הוא זכה גם להצלחה גדולה יותר בבחירות. היהודים למעשה מנסים להקים קואליציה של כל המפלגות היהודיות. "גוש המיעוטים" היה תיאום עמדות בפרלמנט של כל המיעוטים – כיצד לפעול ואיך לממש את זכויות המיעוטים. כיוון אחד היה בעימות לוחמני עם השלטון ואילו הכיוון השני היה ב"אוגודה". הממשלה ניסתה לפזר את בלוק המיעוטים, תחילה ע"י הענקת ויתורים מסוימים לאוקראיניים וביולי 1925 ע"י ניסיון התפשרות ("אוגודה") עם הצירים היהודים. לפי הצעת הפשרה, הייתה צריכה הממשלה:

1. להכיר באוטונומיה של הקהילות היהודיות.
2. לבטל כל הגבלה על השימוש בעברית וביידיש בפומבי.
3. להכיר בבתי הספר היהודיים ולתמוך בהם.
4. להבטיח הקלות בשמירת השבת.

בנוסף גם עוד הקלות נוספות.

הממשלה הפולנית לא ניסתה להגשים את סעיפיה של ההצעה ואף בעקבות לחץ כלכלי ושיטות אכזריות של גביית המיסים, יהודים רבים היגרו מפולין. חלקם הגיעו לארץ ישראל בעלייה שכונתה "עליית גרבסקי", על שמו של ראש הממשלה הפולני של אז.

חינוך

הסיבות לנטייה מצומצמת של היהודים להיקלט בבתי ספר פולניים

במהלך המאה ה-20 עבר חלק גדול מיהודי פולין תהליכי חילון מואצים. כעת יכלו היהודים גם לבחור את בית הספר המתאים לילדיהם, גם אם זה לא היה כפוף למערכת החינוך המסורתית.

כתגובת נגד, התרחבה ללא הכר מערכת החינוך האורתודוקסית ובראשה הישיבות הגדולות שבהן התפרסמה פולין בעבר. לצידן התפתחו גם ה"חדרים", ישיבות ותלמודי תורה חדשים של "אגודת ישראל" ו"המזרחי". אך בד בבד נפתחו ברחבי המדינה מסגרות חינוך חדשות עבור ילדים יהודים. בחלקם אומנם נשאר עדיין העיקרון המסורתי, ולפיו רוב שעות הלימודי הוקדשו ללימודי הקודש, אך גם הונהגו לימודים כלליים (היסטוריה יהודית, לימוד שפות וכו').

הנטייה הבולטת בתקופה זו היא של יהודים להיקלט במסגרות היהודיות החדשות שנפתחו אז על ידי "אגודת ישראל", "תרבות", "ציש"א" וכו'.

הזרמים העיקריים בחינוך היהודי בפולין

"אגודת ישראל" – אידיאולוגיה חרדית

כתגובת נגד לחילון בקרב היהודים, התרחבה מערכת החינוך האורתודוקסית ובראשה הישיבות הגדולות שבהן התפרסמה פולין בעבר. לצידן התפתחו גם ה"חדרים", ישיבות ותלמודי תורה חדשים של "אגודת ישראל" ו"המזרחי".

"תרבות" – אידיאולוגיה ציונית

במספר ארצות הסתעפה בקצב מהיר רשת בתי הספר העבריים של "תרבות", מיסודה של התנועה הציונית. כמו כן נפתחו גם בתי מדרש ללימודי מורים עבריים. מספר הלומדים בבתי ספר אלה בפולין לבדה הגיע לרבבות.

"ציש"א" – אידיאולוגיה סוציאליסטית

בתי הספר ביידיש של "ציש"א" בפולין היו קשורות למפלות השמאל ("בונד" ו"פועלי ציון") ואילו בליטא – ביידישיסטיים, מספר התלמידים היה קטן יותר.

בתי הספר הפולניים

ממשלת פולין לא הכירה בבתי הספר היהודיים בעברית וביידיש כבעלי רמה מספקת ללימודים גבוהים יותר ולא ראתה בהם בתי ספר היכולים להכשיר לעבודה במוסדות הממשלתיים. לקראת המחצית השנייה של שנות ה-30 כבר למדו יותר ילדים יהודים במוסדות חינוך פולניים מאשר במוסדות חינוך יהודיים.

תנועות הנוער

אחת ההתפתחויות החשובות בתולדות הציונות מאז מלחמת העולם הראשונה הייתה הקמתן של תנועות נוער מגשימות: "החלוץ", "החלוץ הצעיר", "השומר הצעיר" ותנועות אחרות. התופעה בלטה מאוד בפולין, שבה הצטרפו רבבות בני נוער לתנועות אלה והפכו אותן לכוח פוליטי חשוב. במרכז מצען עמדה השאיפה להגשמה לאומית יהודית. בין היתר הן קיימו עשרות רבות של "הכשרות", שנועדו להדריך את חברי התנועות ולכוונם לקראת צאתם להתיישבות בארץ ישראל.

הסיבות העיקריות להתפתחותן של תנועות הנוער היהודיות בפולין בשנות ה-30 היו בהחרפת האנטישמיות ובגלל המחסור במקורות פרנסה.

התארגנות המיעוט היהודי במסגרות חברתיות ותרבותיות

התארגנותם של היהודים בתחום החברתי

1. בסוף 1927 העניקה הממשלה לקהילות היהודיות את הזכות להטיל מיסים ולטפל בנושאי חינוך וצדקה. כך נוסדה "מועצה יהודית עליונה", אך היא לא כונסה מעולם.
2. הממשלה תמכה במפלגות "אגודת ישראל" ו"המזרחי", מה שגרם להתחזקותן מבחינה חברתית.
3. עם התגברות האנטישמיות וצמצומה של הפעילות המדינית היהודית הכללית, החלו גם גורמים אחרים להתעניין בקהילות כמו למשל ה"בונד" שזכה להצלחה רבה בהן. מה שנתן לבונד את הכוח הרב היה התמרמרותם של היהודים שלפני מלחמת העולם השנייה ותגובתו הנמרצת של הבונד על כמה מגילויי האנטישמיות.

התארגנותם של היהודים בתחום התרבותי

1. רובם הגדול של היהודים חיו עפ"י אורח החיים המסורתי. חצרות "רביים" של שושלות חסידים שונות פרחו בחלקים רבים של פולין. הישיבות הגדולות בליטא ובפולין וראשיהן שימשו סמכות תורנית לשכבות גדולות בעם.
2. בתחום הספרות, פעלו סופרים שונים והתגבשה קבוצה רדיקלית של סופרים שפרסמה מאסף בשם "כאלאסטרע" שעם חבריה נמנו בימים ההם אורי צבי גרינברג, פרץ מארקיש ועוד. הספרות היהודית באותה תקופה תיארה בעיקר את ההוויה היהודית ובמאות תיאטראות שהוקמו ע"י יהודים הוצגו הצגות ששיקפו את חיי היומיום היהודיים.
3. בווילנה נוסד "המכון המדעי היהודי" לחקר תולדות היהודים, תפוצותיהם, לשונם ותרבותם. ההיסטוריוגרפיה היהודית הגיעה להישגים ניכרים בפרק זמן זה.
4. עיתונות יהודית – מאז 1918 הוצאו לאור מאות עיתונים יהודיים, במיוחד בשפה היידיש וכן בעברית ובפולנית. בעיתונים כמו "היינט" ("היום") או "מאמענט" (רגע") שיצאו לאור באלפי עותקים מדי יום, ניתן לצד אינפורמציה כללית על הנעשה בפולין גם תיאור של חיי היהודים, על בעיותיהם הכלכליות והחברתיות וכן הוקדש מקום נרחב לתרבות היהודית.

הגורמים לעליית הנאצים לשלטון – התמוטטות הרפובליקה הוויאמרית (1929-1933)

הסיבות להתמוטטות הרפובליקה הוויאמרית ולמינוי היטלר לקנצלר

המשבר הכלכלי

בעקבות השפל הכלכלי בעולם, גידול האבטלה בגרמניה, המיתון העמוק וצמצום הייצור, נוצר משבר כלכלי שהוביל למשבר חברתי ופסיכולוגי ולהרס האמונה בסדר הקיים, שתורגם לכישלון מוחלט של הרפובליקה הוויאמרית. המשבר הכלכלי חיזק את הקצוות הפוליטיים והכמיהה לגורם חזק אנטי-רפובליקני שיחלץ את גרמניה מהמשבר יצרו רקע ציבורי נוח לתמיכה בנאציזם, שהבטיח מוצא מההשפלה הלאומית ומהשפל הכלכלי.

עוד לפני "המשבר הגדול", אך במיוחד מאז שהוא התחיל להשפיע, זכתה המפלגה הנאצית להצלחות מקומיות ואלה גדלו ככל שהמשבר החריף והאבטלה גדלה. בשנת 1930 זכתה המפלגה ב-18.3% מקולות הבוחרים לרייכסטאג והפכה להיות לשנייה בגודלה. אפשר היה להבחין כי אין מדובר בהצלחה מקרית או חד-פעמית. בבחירות מקומיות או בבחירות לאיגודים שונים, הצליחו הנאצים הצלחה ניכרת. כאשר המשבר המשיך להעמיק והאבטלה צמחה, ההצלחה גברה עוד יותר ובשנת 1932 זכה היטלר למעלה משליש הקולות למשרת הנשיא ואילו הנאצים זכו ל-37.3% מקולות הבוחרים לרייכסטאג והפכו למפלגה הגדולה במדינה. השיקול של היטלר היה שמוטב לנסות להגיע לשלטון בדרך חוקית מאשר במרד. השיקול הוכיח את עצמו.

המשבר הפוליטי-שלטוני

המפלגות של המרכז הפוליטי, המחזיק את הפוליטיקה, הולכות ומתרסקות ואילו השמאל (המפלגה הקומוניסטית) והימין הקיצוני (המפלגה הנאצית) מתחזקים והם מעוניינים לחסל את הרפובליקה. הם רוצים להשתמש במערכת הדמוקרטית כדי לחסל את הדמוקרטיה.

הממשלה, שנשענה בעיקר על מפלגות השמאל המתון ומפלגות המרכז, לא הצליחה לשכנע ביכולתה לחלץ את הגרמנים מהמשבר וכוחה הלך וירד. בשנת 1932 כבר היה רוב ברייכסטאג למתנגדי הרפובליקה ולמעשה המשטר הדמוקרטי חדל מלהתקיים כבר ב-1930.

הנאצים ניצלו זאת טוב יותר וגם השליטו טרור, וכך, באמצעות הדמוקרטיה יחד עם כוח הזרוע, זכו בשלטון. אין לדמוקרטים רוב בפרלמנט והם לא יכלו להעביר חוקים. הייתה אנרכיה פוליטית.

הנשיא מפעיל את המערכת הפוליטית באמצעות צווי חירום. כך למשל הוסמך הנשיא לפזר את הפרלמנט, להכריז על בחירות חדשות ולמנות ראשי ממשלה במטרה להבטיח שהמדינה תתפקד.

תוספות:

- היו מערכות בחירות תכופות.

- חוסר שיתוף פעולה בין הסוציאליסטים והמרכז לבין הקומוניסטים להצלת הרפובליקה.

- חילופי שלטון מהירים וחוסר יציבות.

- אנרכיה מתמשכת שבסופה מסמיך הנשיא את אדולף היטלר להקים ממשלה בראשותו.

התחזקות המפלגה הנאצית

"מפלגת הפועלים הגרמנית לאומית-סוציאליסטית" (המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית), נטלה על עצמה את התפקיד לערער את יסודות הרפובליקה החדשה. היא גייסה חברים להילחם ב"השפעות הזרות" על טוהר הגזע (כולל ה"השפעה היהודית"), במגמות אנטי-לאומיות, בהסכמי ורסאי ובמהפכה הסוציאליסטית. המפלגה נחשבה למפלגת אצולה ושל הבורגנות הגבוהה ולכן לא נשאה חן בעיני פועלים ובורגנים מהמעמד הנמוך יותר. השם "מפלגת הפועלים" ניתן לה בהמשך וגרם לכך שהיא הבטיחה לאחוז בשני הקצוות- הלאומי והסוציאליסטי". בשנת 1920 נערכה אסיפה מיוחדת שבה התקבלה תוכנית המפלגה בת 25 הנקודות וביניהן היו איחוד כל הגרמנים בגרמניה גדולה בהתאם לזכותם של כל העמים להגדרה עצמית ,ביטול חוזי ורסאי וסן ז'רמן, רק בני העם הגרמני יחשבו לאזרחים, היהודים לא יכולים להיות בני העם וכו'.

ככל שהמצב התדרדר, כך התחזק כוחה של המפלגה הנאציונאל-סוציאליסטית (הנאצים).

ככל שהאבטלה גדלה והמשבר הכלכלי-פוליטי העמיק, כך גדל כוחה של המפלגה הנאצית. כמו כן, נעשה שימו בתעמולה רב-צדדית לקעקוע הרפובליקה (בין השאר באמצעות הפצת העיתון "דער שטירמר" ("המסתער") שבו הופיעו תמונות של היהודים ובהן הובלטו הדחייה, הכיעור ובעיקר ההשתוקקות של היהודי לנערות גרמניות בהירות-שיער) וגם שימוש באלימות וטרור (פלוגות הסער (S.A) שהי ומופקדות על שמירת הסדר באסיפות המפלגה והיו מפרי הסדר באסיפות של מפלגות אחרות. הם נלחמו ברחוב נגד יחידות מקבילות של קומוניסטים וסוציאל-דמוקרטים והטילו פחד על יריביהם. כמו כן הוקמה גם תנועת נוער, הנוער ההיטלראי).

בהצלחה!

אתר הסיכומים של תום רון – נובמבר 2003

כתובת אתר הסיכומים של תום רון – www.sikumim.co.il