אתר הסיכומים של תום רון

סיכום למבחן בספרות

4.12.2003

החומר המסוכם

-          אל מלא רחמים / יהודה עמיחי.

-          אנחנו שניים מספרים / יהודה עמיחי.

-          בובה ממוכנת / דליה רביקוביץ'.

-          זיכרונות חמים / דליה רביקוביץ'.

-          פרנהיים / ש"י עגנון.

 

 

אתר הסיכומים של תום רון :: www.sikumim.co.il

סיכום למבחן בספרות

 

אל מלא רחמים / יהודה עמיחי

הכותרת של השיר ורקע על השיר

-          "אל מלא רחמים" – יש כאן משחק מילים: אל מלא ו"אלמלא".

-          הביטוי "אל מלא רחמים" מקורו מהקדיש. בתפילה נאמר כי האל מלא רחמים ונעשה כאן שימוש בביטוי זה בהיפוך משמעות – כיוון ש"כל הרחמים נמצאים אצל האל", לא נשארו בעולם רחמים.

-          הטענה שהעולם ריק מרחמים היא השערה בלבד – צריך להוכיח אותה. עמיחי מוכיח טענה זאת בשיר בצורה לוגית – כמו הוכחה בגיאומטריה: טענה ורשימה של הוכחות שבסופה מוכחת הטענה.

-          מילה שחוזרת מספר רב של פעמים בשיר היא "אני" – הופכת את השיר לסובייקטיבית. הוא איננו מתיימר לדעת את כל האמת – אצלו זה ככה, לאו דווקא אצל כולם.

-          השיר נכתב בעקבות מלחמת העצמאות שעמיחי השתתף בה כחייל קרבי.

 

ההוכחות שעמיחי מביא לכך שהעולם ריק מרחמים

  1. "אני שקטפתי פרחים": המשמעות היא – "אני שהרגתי חיילים" (פרחים = אנשים צעירים). הוכחה זו לקוחה מהמערכת הצבאית. פרחים הוא סמל ידוע ושחוק לאנשים צעירים. החייל הוא גם הורג וגם נהרג. זוהי החוויה החיילית – הורג ונהרג.
  2. "אני שהבאתי גוויות מן הגבעות": זהו הפן השני של החיילוּת, זה הצד של הנהרג. רק מי שהסתכל אל העמקים, מי שירד למקום הנמוך ביותר של האנושות – "יודע לספר שהעולם ריק מרחמים". ההוכחה הצבאית היא זמנית ותופסת רק למי שהיה חייל. זו הוכחה זמנית ואישית.
  3. הבית השני: בעצם היותנו בני אדם אנושיים, כאשר אנו מחליטים החלטות אנחנו מוותרים או מתפשרים. זוהי חוויה אוניברסאלית לכל בני האדם. ויתור ופשרה הם דבר הכרוך בכאב. כל אדם באשר הוא אדם מתנסה וחש את הדברים האלו.

"מלך המלח" – ים, דמעות – ים דמעות. זוהי מטפורה שחוקה. מלח מאוד נפוץ בטבע – הוא חשוב. בלי מלח הדברים הם תפלים ואין להם טעם ומשמעות. במטפורה זו, עמיחי אומר שיש המון אנשים כמוהו, אך בכל זאת הוא חשוב ("מלך"). מלא הארץ – האצולה, המיטב שבמיטב.

גם כאן וגם לכל אורך היצירה יש לשון נופל על לשון – אל מלא-אלמלא, גוויות-גבעות, מלך-מלח. נוצר כאן גם מצלול ייחודי.

"מרים משקולות בתחרויות הנוראיות": המנצח הוא מי שהכי סובל. אז למה להשתתף בכלל בתחרות הזאת? זוהי מטפורה ייחודית. יש כאן גם אירוניה – מי מנצח בתחרויות הנוראות? מי שהכי סובל.

מתוך כל הניסיון האנושי העשיר, הוא יכול להגיד שהעולם ריק מרחמים.

 

מטפורת המילון

חייו של הדובר לא מלאות בהרבה חוויות טובות ולכן הוא לא משתמש במילים לתיאור חוויות אלו (חוויות טובות) ולכן הוא משתמש רק בחלק קטן מן המילים שבמילים. הוא משתמש רק במילים שמתארות את חוויות חייו, שהן אינן טובות. עמיחי יודע שבמילון יש מילים שמתארות אושר, אך לא יוצא לו להשתמש בהן.

הוא לא מדבר כאן על חוויה אישית שלו, אלא אומר פה אמירות כלליות. השירה היא שירת אישית.

בשיר יש פנייה אל מהות אלוהית – איפה אלוהים בעולם חסר הרחמים?!

 

מטפורת החידות

חווית התלמיד – חידה הינה סוג של שאלה מתחכמת – שאלה עם מכשול. שאלה היא דבר הוגן וחידה לא. הדובר מוצא את עצמו פותר חידות (כמובן ברובד הלא-פשטני ולא חידות במשמעות המילולית של המילה) ולא שאלות.

 

סוף השיר

לסוף השיר יש מבנה מסגרתי. ההתחלה חוזרת על עצמה – במבנה שונה. בהתחלה יש מבנה של טרפז שבסיסו הקצר למעלה ובסוף מבנה של טרפז שבסיסו הקצר למטה. זהו מבנה גיאומטרי – משחק לעיניים ומראה שזהו שיר שלא רק שומעים, אלא גם קוראים.

חוזרים כאן על תחילת השיר כדי שנסתכל עליו – ישר או הפוך.

השירה המודרנית לא חייבת להיות חסרת מבנה, אבל היא מאמצת מבנים אחרים.

 

המצלול בשיר

מצלול – מקבץ צלילים מסוג מסוים.

יש מצלול של אותיות שורקות וחורקות. המצלולים מבליטים אחד את השני – כל צד מקבל משמעות יותר חזקה.

זהו שיר שדורש ניתוח מאוד שכלתני. הוא פונה אל השכל ואל החושים גם יחד.

 

אנחנו שניים מספרים / יהודה עמיחי

נושא השיר: המערכת הזוגית שבין גבר לאישה

הנושא של אהבה, יחסים בין גברים לנשים, הינו נושא קלאסי. ההבל הוא שעמיחי לוקח את מטאפורת המתמטיקה ומשתמש בה לתיאור מערכת היחסים בין אישה לגבר – דבר המאפיין שירה מודרנית.

אהבה ß מתחום הרגש.

מתמטיקה ß מתחום ההיגיון, שכלתניות, תוצאות ברורות. הוא מדבר על פעולות חשבון בסיסיות.

באהבה לעומת המתמטיקה, הכל לא צפוי ולא מתוכנן ולא חד-משמעי.

עמיחי מצרף יחד שני תחומים שלכאורה לא מתחברים אחד עם השני. הצירוף יוצר הפתעה. ההפתעה היא רעננה – חדש – זה מעורר עניין – בלתי צפוי. בנוסף, זה יוצר מידה של הומור (עקב הבלתי צפוי).

 

תוכן השיר

-          "עומדים יחדיו ומתחברים": קיימות כמה דרכים להתחבר – חיבור ואז נוצר משהו אחר מהחיבור 1,2 à 12 – כל אחד נשאר עצמו, אבל הופכים למספר אחד.

-          "או מתחסרים" – קיימות עליות ומורדות. הסימן איינו אחיד והוא משנה את מערכת היחסים. הם ביחד רק כשהיחסים ביניהם משתנים.

בית שלישי

בית זה מדבר בעצם על הדרך הזוגית. הדרך אינה קלה מפני שהיא משתנה ולא אחידה, מורכבת לפעמים – לפעמים מוצאים קשיים בזוגיות.

הם ראו "כפלים של אושר" ובמקום שיש בו כפלים, יש גם שברים (כפל וחילוק הם פעולות מתמטיות הפוכות), כאשר יש עליה יש גם ירידה.

שברים ß משבר, לעבור משבר.

            ß סימן מתמטי, להיות חלק משלם.

בית רביעי

מצב חדש של המספרים, הם עומדים על קו שבר ביחד.

מצד אחד – הם עומדים אחד ליד השני, יוצר תחושה של יציבות, שני אנשים שהולכים על חבל צריכים להיות רגישים אחד לשני. קו השבר דורש תיאום משני האנשים. מערכת יחסים בנויה משניים ודורשת השתתפות משני הצדדים, תמיכה ועזרה אחד לשני.

מצד שני – הם על קו שבר, קו הינו דק ורופף. הם כמו על שפת התהום. הליכה מסוכנת שדורשת תיאום.

בית חמישי

מעבר לקו מחכה להם המכנה המשותף. אם הם יעברו את כל המשברים הם בסופו של דבר הם יהיו ביחד.

מכנה משותף ß מתמטיקה

                      ß החיים ביחד

אם נצליח לעבור את כל השלבים, אם נצליח לעבור את קו השבר, נגיע אל המכנה המשותף – למצוא את דרך החיים.

 

השיר בנוי כפנייה, חד-שיח. כאשר הפנייה חוזרת כמה וכמה פעמים, "ראי", "אל תראי" – לכל אורך השיר חוזרת הפנייה אל דמות נשית.

 

מבנה השיר – שבירת המבנה התחבירי

כמו שירים רבים בשירה המודרנית, השיר שובר מערכות תחביריות. משפט מתחיל בבית א' וממשיך בבית ב' וכך הלאה. השיר שובר את המבנה התחבירי על מנת להדגיש את נושא קו השבר ועם שינוי מקום שמשנה לגמרי את המצב.

השבירה מתרחשת במקום קבוע ושוברת את המערכת התחבירית (שהיא הגיונית ויש לה כללים מאוד ברורים). האהבה אינה הגיונית ולכן גם נשברת המערכת התחבירית.

גלישה – שבירה של המבנה התחבירי כאשר סוף המשפט במקרה זה נמצא בשורה הבאה אחרי השורה בה נמצא תחילת המשפט.

-          צריך לשים לב למה דבר זה קורה – הדבר מושך תשומת לב ומחייב אותנו בקריאה כפולה – הדגשה מכוונת.

-          במקומות שבהם הוא אומר "או", המשך המשפט נשבר (המבנה התחבירי) וממשיך בשורה חדשה. הדבר בא להראות את הפנים השונות שיש למערכות יחסים.

 

לשון

-          לשון תקנית – לא גבוהה, אך טובה.

-          מספרים ß מתוחכם.

-          "אנחנו שניים מספרים" – לא הולכים לפי התלם, מתוחכמים.

-          כשדיברו פעם על מספרים, דיברו על רומן חפוז. זה התחיל כרומן חפוז וסתמי בין שני אנשים לא רציניים וכמו שקורה במערכות יחסים – קרה משהו לא צפוי והדבר הפך להרבה יותר משמעותי. לא ניתן להסביר איך זה קרה, אך זה קרה.

 

כיצד מתבטאת חירות השירה המודרנית בשיר?

חירות השירה המודרנית מתבטאת בשיר בכך שבשיר יש חריזה מדויקת שנבחרה ע"י המשורר. (חריזה הוא דבר המאפיין שירה קלאסית)

 

בובה ממוכנת / דליה רביקוביץ'

תופעות בשיר (מבנה ותוכן)

-          חריזה דייקנית.

-          אנפורהחזרה על הברות בראשית השורות השיריות.

-          מבנה של סונאטה – שיר זהב, מבנה של בתים: 4 שורות-4 שורות-3 שורות-3 שורות. זוהי צורה מאוד סגורה שאין בה חריגות – חריזה דייקנית, מספר שורות קבוע.

 

תופעות בתוכן

-          בובה ממוכנת (כותרת השיר), הוא מושא חלומות של הרבה מאוד ילדות (לפחות כך היה בעבר). זוהי בובה עם מגוון פעולות מצומצם והיא תלותית ולא פעילה בעזרת עצמה. כשרואים את הכותרת נוצרות ציפיות שנשברות עם הקריאה. בובה הוא מושג טעון – מצד אחד היא מזכירה ילדות ומצד שני – בובה שבירה. כמו כן, במושג "בובה" יש גם מתח מיני.

-          כבר בבית הראשון מתברר שזוהי בובה שבורה, בובה "מסוג שני". יש כאן צלקת נפשית – הבובה תוקנה אך עדיין נשארה לה צלקת נפשית. התוצאה של הצלקת הנפשית היא שהבובה הופכת להיות ממושמעת ומחושבת, בצורה השלילית, היא לעולם לא תרשה לעצמה עשייה ספונטאנית – אובדן הספונטאניות, לטוב ולרע.

-          הבובה היא סמל (סמל – מוחשי הבא במקום מופשט) לנערה.

-          אם נשים את השיר על ציר הזמן, שני הבתים הראשונים הם עבר קדום (Past Perfect) ושאר הבתים הם בעבר היותר קרוב. העבר הקדום הוא למעשה האירוע ואילו העבר הקרוב הוא התוצאה.

-          על מנת להדגיש את הקיום הרופף ועד כמה התיקון הוא רק חיצוני ולא פנימי, מופיע הדימוי של הזמורה האחוזה בקנוקנת. זהו דימוי של אדם לצמח – האדם הוא עץ השדה – דימוי מאוד וותיק. הדימוי הוא לגפן, שהוא פרי מאוד נשי. זוהי יצירה נשית המראה הבדל בין אמנות נשית לאמנות גברית. יש כאן קיום רופף של הבובה שעומדת ליפול מהקנוקנת.

-          בהמשך נלקחת הבובה ל"נשף המחולות", שהוא סמל לטקס ההתבגרות. כיום כבר אין "נשף מחולות" – טקס שלקוח מתרבות המאה ה-19. על פי השיר, בנשף זה היו חתולים וכלבים ולא אבירים וגברים מנומסים. הכלבים והחתולים הם חיות – הם ספונטאניים. היא מצפה לנשף האלגנטי, אך היא מוצאת את עצמה בנשף של כלבים וחתולים. חיות אלה מאוד מיוחמים, יצריים, ספונטאניים, אבל הבובה לא כזאת. זהו אירוע טרגי – היא ציפתה למשהו מסוים שהוא פרי של חינוכה, אבל היא קיבלה את ההיפך הגמור.

-          בבית הרביעי כתוב שהיא באה מצוידת לנשף, היה לה הכל, אך כל מה שהיה לה הפך לה למכשול – "הכלבים והחתולים" יכולים להשחית את שמלתה ולקפוץ על הכובע שלה.

-          סיכום השיר: אין לי כלום. חינכו אותי למשהו ואני מוצאת את עצמי במקום אחר שאני לא בנויה להצליח בו. יש כאן ביקורת חברתית על חינוך הנשים. יוצרים עולם של ציפיות שמתנפץ.

-          השיר מחבר ביחד אמירה אישית של הבובה השבירה וגם אמירה כללית על העולם שהשתנה.

-          השיר בנוי בצורה של שירה קלאסית כדי להדגיש את הרעיון בשיר על כך שיש ניגוד בין התוכן לצורה. יש כאן התנגשות מתוכננת בין הצורה הקלאסית והדייקנית לתוכן הצעקני והלא-דייקני שיוצר ניגוד מודגש וצעקני לעין. הניגודים מדגישים אחד את השני.

 

הערות נוספות

-          בחומר היצירה של הספרות ישנה בעייתיות. המילים, שהן חומר היצירה, נמצאות בשימוש יומיומי וכולנו משתמשים בהן. החומר הזה הופך ליצירה והשאלה היא איך מבדילים בין מילים יומיומיות לבין יצירה.

-          האנפורה תורמת לצורה ההדוקה של השיר וכמו כן יוצרת תחושה מסוימת בשמיעה.

 

זיכרונות חמים / דליה רביקוביץ'

תוכן השיר

-          תחושות העולות מן השיר: יתמות, קנאה בנורמלי כביכול ברגיל שגרתי, קיפוח.

-          משך הזמן של השיר הוא מילדות לבגרות.

-          מטפורה בשיר: שלבי חיים כעונות שנה – מטפורה שחוקה.

-          המלווה – האבק, יוצר תחושות: מחנק, לכלוך, מוות, גועל, חספוס, חום, שממה, אפרורי, מטשטש כל צבע. האבק הוא מטפורה, סמל לכל אלו. הניגוד לאבק הוא מים, רטיבות. "רטובים מאהבה" – תחושת לחות ורטיבות. לכן אבק מתחבר לחוסר אהבה.

-          כיצד מתמודדים עם מצבים של חוסר אהבה? – בעזרת הדמיון – ליצור עולם חליפי. אדם שיותר ויותר מסתגר בעולם הדמיון ומנתק את עצמו מהחיים המציאותיים מגיע למצב מסוכן – מצב של טירוף. יש כאן מאבק בין מציאות לדמיון, בין שפיות לטירוף – הכל עניין של מינוך. אם האבק הוא חוסר האהבה המציאותית, ההיפוך (מה שיש בדמיון) הוא "עיר בירתם של הלווייתנים" – דימוי לאוקיינוסים הגדולים והעמוקים. יש שם הכי הרבה מים וחיים – עיר הבירה של האהבה. אך אין בריה וכדי לא לאבד את הדעת, חייבים לחזור למציאות, אז המציאות היא כעורב – שחור, מבשר מוות.

-          בבית האחרון ישנה קונוטציה סמויה לסיפור חז"ל על העורב שניסה להפוך צבעו ללבן. כשהיא חוזרת מעולם הדמיון למציאות, היא לא שייכת לכאן, רק האבק מלווה אותה – רק האבק נאמן לה.

-          שם השיר, "זיכרונות חמים" – זיכרונות צורבים, חמים זאת למרות שבפעם הראשונה שקוראים את כותרת השיר חושבים על משהו טוב ונוסטלגי.

-          החוויה המרכזית בשיר היא חווית הבדידות, העובדה שהאדם חווה את עצמו כשונה, מנותק מאהבה.

-         אמנות היא שילוב של תוכן וצורה – מה נאמר ואיך נאמר.

 

צורת השיר

-          מבנה בתים לא אחיד – אופייני לשירה המודרנית.

-         יש חזרות בשיר – "תאר לך" חוזר לאורך השיר. ה.י.ה בנטיותיו...

-         אין חריזה (אך יש חרוזים).

-         מבנה של מונולוג שבו פונה הדוברת לאיזשהו מאזין סמוי. הדבר מוסיף אווירה מסתורית (למי הדוברת מדברת), פעולה המשתפת את הקורא. הדבר גורם להדגשת הבדידות והקיפוח.

-         היא רוצה אהבה בכל צורותיה – אהבה היא מילה אחת למערכת גדולה של רגשות.

-         מצלול – מצלול אותיות שורקות וחורקות – ש, ס, ח, ו, ב... המצלול יוצר תחושה לא נעימה.

 

פרנהיים / ש"י עגנון

רקע על הסיפור ובכלל על סיפורי של עגנון

-          עיקר סיפוריו של עגנון עוסקים בהחמצה – ציפיות שלא נתגשמו.

-          עגנון שותל את סיפוריו בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, בין 1919 ל-1939.

-          עגנון הוא לא שמו האמיתי, אלא פסבדונים – שם ספרותי.

-          היצירה מתרחשת בוינה, אוסטריה. אח"כ בכפר בשם ליקנבך. פרנהיים הוא יהודי.

 

האקספוזיציה

לאקספוזיציה תפקיד רב חשיבות – רקע, דמויות, אמצעים אמנותיים.

פרנהיים בא לביתו והבית נעול. הוא פוגש בשוערת שמבשרת לו כי אישתו עזבה ובנו מת. הוא מתעכב שלושה ימים ונוסע לאישתו לבית הכפר, וזאת לאחר שהוא ממשכן את המתנה שקנה לה כדי שיהיה לו כסף לכרטיס הלוך-חזור לכפר לינקבך.

-          מתוך העובדה שהוא ממשכן את המתנה כדי לקנות כרטיס, ניתן להבין שפרנהיים עני. הוא נשוי כנראה לאישה עשירה כי יש לו בית גדול ואישתו לקחה את המפתחות.

-          עולה השאלה איפה היה פרנהיים כל הזמן הזה, כי הרי הוא לא יודע מה התרחש. האקספוזיציה פותחת פערי מידע – חלקם יתמלאו בהמשך וחלקם לא.

-          השוערת, שהיא ממעמד נמוך, מתייחסת לפרנהיים ("אדון הבית") בצורה מזלזלת אך למרה ההפתעה הוא לא מתייחס לכף ואף נותן לה טיפ. ניתן ללמוד מכך שהוא איש חסר ביטחון.

הצגת הדמויות – אפיון עקיף

-          ע"י תיאור מצב, ניתן להסיק מסקנות – זהו אפיון עקיף.

-          פערי המידע יוצרים סקרנות.

 

כמו כן, יש גם רמזים מטרימים הרומזים על ההמשך, כמו העובדה שהוא קנה כרטיס הלוך-חזור, כי הוא כנראה יודע שהוא הולך לחזור לבד. הוא חושש שהפגישה לא תעלה יפה, זהו רמז מטרים לעתיד להתרחש.

 

פרק ב'

-          נסגר פער מידע – נודע לנו שהוא חזר מהשבי הארוך במלחמת העולם הראשונה.

-          הוא מגיע לבית הנופש של הורי אישתו, שם נמצאת גם אישתו ושם הוא נפגש עם בני משפחת שטיינרגרטרוד, זיגי והיינץ.

-          יש כאן מדרש שם, השם מראה על אופי הדמויות:

שטיינר = אבן, משפחת שטיינר הם אנשי אבן.

פרנהיים = בית זר, אדם שחוזר לביתו וביתו זר לו.

נייס = נחמד, קרל נייס הוא נחמד.

-          גרטרוד קיבלה את פרנהיים בנימוס, אבל לא בשמחה. אנחנו פוגשים את גרטרוד מקפלת כביסה, עיסוק נשי קלאסי – עקרת בית. היא מכבדת את פרנהיים במיץ פטל – כיבוד דל ועלוב. היא מעמידה אותו על מקומו.

-          המיטה – חפץ טעון כיוון שהוא חוזר הרבה פעמים. מיטה מסמלת זוגיות ומיניות. יש כאן רמז מטרים לכך שלא צריכים להיות יחסים בין פרנהיים לאינגה – הרמז בהזזת המיטה.

-          הריון במעיים – גרטרוד דיברה על עוברה ש"מנצנץ במעיה" – דבר דוחה למדי. גרטרוד היא עקרת בית נמוכה שמתעניינת בדברים שטחיים ונמוכים.

-          זיגי לא זוכר ואף מזלזל בפרנהיים ואחרי שהוא מנשק אותו, זיגי מנגב את הנשיקה. פרנהיים מתייחס לזיגי התינוק ביראת כבוד, דבר שמראה על חוסר הביטחון הגדול של פרנהיים.

-          מהדיבור של גרטרוד על הכביסה אנו למדים שהיא אישה קטנונית. אנו נמצאים באירוע דרמטי, אך מה שמעניין אותה זה הכביסה. משימותיה במשק הבית הם הדבר הכי חשוב בעיניה. אצלה יש שוויון מוחלט בין כל הדברים.

-          כל הזמן מנסים למנוע מפרנהיים להיכנס למשפחה:

הבית הנעול – השוערת מונעת ממנו להיכנס.

חדר חיצוני – גרטרוד מונעת ממנו להיכנס.

המיטה של זיגי – מונעת ממנו להגיע לאינגה.

יש כאן מבנה מאוד ידוע של אגדות ילדים – הנסיך שמנסה להגיע לנסיכה, אך פרנהיים לא מתכוון לוותר.

-          קרל נייס הוא דמות מוכרת שהפגישה בעבר בין פרנהיים לאינגה.

-          ארוחת הצהריים היא סמל חשוב – טקס משפחתי ואף מחייב שבו יקבלו את פרנהיים למשפחה, לכן ישנה התלבטות אם להזמין אותו לארוחה או לא. (בעיקרון היא לא רוצה להזמין אותו) קרל נייס כן מוזמן לארוחה, לכן הוא נחשב חלק מהמשפחה והוא מקובל על בני משפחתה של אינגה.

 

פרק ג'

כבר במשפט הראשון אנחנו פוגשים את היינץ שטיינר עם סיגרייה טובה בפיו (לעומת הסיגרייה העלובה של פרנהיים), יש לו הרבה נוכחות. כמו כן יש כאן סינסתזה (בלבול חושים) שכן סיגריה לא ניתן לשמוע.

יש כאן אפיון עקיף של היינץ שטיינר – הוא מאפר את הסיגרייה שלו לתוך כוס המיץ של פרנהיים, דבר המראה על זלזול גדול – שבירת הכלל הגדול ביותר של הנימוס. כמו כן רואים את הזלזולל גם בדו-השיח הלא נעים שבינו לבין פרנהיים. גם עצם הדיבור בעייתי (דיבור זועף ובחצי פה). כמו כן פרנהיים בא ללחוץ את ידו של היינץ ומושיט את שתי ידיו, אך היינץ מושיט רק שתי אצבעות. שפת גופו של היינץ מראה את האמת, לעומת הדיבור.

בהמשך נודעים לנו פרטים נוספים על עברו של פרנהיים – שפך את דמו במלחמה, היה שבוי. אך הוא הודיע במכתב בדיוק מתי ואיך הוא יחזור, אך אף אחד לא קיבל את פניו. הוא אומר שתחנת הרכבת הייתה מלאת אנשים אך אף אחד לא בא לקבל את פניו.

יש כאן אנלוגיה ניגודית בין היינץ לפרנהיים:

 

היינץ שטיינר

פרנהים וורנר

- פטור מן הצבא.

- עשיר ומבוסס.

- משפחה – אישה, ילד וילד בדרך.

- תקיף.

- שולט ביד רמה ובחוסר רגישות.

- חייל שנלחם ונפל בשבי.

- עני, חסר כל.

- לא ידוע אם יש לו אישה, הבן מת.

- כנוע וביישן.

 

תפקידה של האנלוגיה הניגודית היא הדגשה. העמדת אישים אלה זה לצד רעהו מבליטה את הניגודים.

-          ככל שהיינץ יותר תקיף, כך אישתו, גרטרוד, יותר כנועה ומעריצה אותו.

-          היינץ אומר לפרנהיים שהעולם השתנה, אך העולם של היינץ כלל לא השתנה, העולם השתנה רק בשביל פרנהיים.

-          בהמשך מתגלה שאינגה הייתה מאורסת לקרל נייס. קרל הכיר בין פרנהיים לאינגה. קרל נייס נעלם, ופרנהיים חיזר אחר אינגה, נישואיהם של נייס ואינגה התבטלו ואילו הנישואין בין פרנהיים ואינגה התקיימו. פרנהיים נתפס כתחליף זול שלא רצו בו.

-          קרל נייס נעלם וחשבו שהוא מת, שנים לא שמעו עליו ופרנהיים לא מאמין שהוא חי, הוא ראה במו עיניו שהוא מת.

-          מתברר שהם לא היו נגדו (המשפחה) בגלל מצבו, אלא גם בגלל מעילת כספים וחילול שם הפירמה (עסק) – משהו שקשור בערכים – אנו לומדים שהחברה (פירמה) היא כמו דת בשביל שטיינר. אנו לא יודעים אם באמת פרנהיים מעל או לא – פער תמידי. כנראה לאחר שהתחתן עם אינגה, שילבו אותו בעסק ולא נדע אם הוא אכן מעל.

-          היינץ מציע שוחד לפרנהיים בתמורה לכך שהוא יעזוב את אינגה ויסתלק. הוא עדיין לא החליט איזה סכום, כלומר שהוא פתוח למשא ומתן. הגישה של שטיינר היא שהכסף יפתור את כל הבעיות ולכן על מנת לסלק את פרנהיים מהמשפחה הוא מציע את השוחד. פרנהיים מסרב להיכנס למו"מ על אהבתו לאינגה והוא עדיין דורש להיפגש איתה.

 

מושג השיבה המאוחרת

זהו מוטיב עתיק יומין שאנו פוגשים לראשונה באודיסיאה והוא מספר על שיבה מאוחרת מושלמת – הכל חוזר לקדמותו. זהו מצב שהוא כמעט בלתי אפשרי. באגדות יש שיבה מאוחרת ואילו במציאות זו אפשרות קלושה.

שיבה מאוחרת היא חזרה הביתה לאחר זמן ארוך של היעדרות. ביצירה זו יש שיבה מאוחרת של פרנהיים שאינה מושלמת ושל קרל נייס, שהיא מושלמת. בין שתי השיבות יש אנלוגיה ניגודית.

 

פרק ד'

-          יש דמיון בין שפת הגוף של אינגה לבין שפת הגוף של גרטרוד. אם אנו אומרים שיש דמיון בין השתיים, השאלה היא האם גם אינגה קרה, קטנה, תלותי וגסה. אך מתברר שהיא הרבה יותר עצמאית מגרטרוד

-          פרנהיים אוהב את אינגה אהבה עצומה, השאלה היא האם מגיעה לה אהבה כזאת?!

-          עולה השאלה האם אינגה אוהבת את פרנהיים. אינגה היא אישה שכבר סבלה – בנה מת והיא איבדה את ארוסה, קרל נייס. אינגה היא אישה במצוקה. היא אישה על פרשת דרכיים.

-          אינגה כל פעם בוכה בהזכרת מות בנה. הבן הוא סמל ליחסיהם של אינגה ופרנהיים. כמו כן ניתן לראות בשפת גופה שהיא מסמיקה. אינגה סוגרת את עצמה בפניו בכך שהיא כל הזמן חושבת שהיא רוצה ללכת אחרי שפרנהיים לא עוזב.

-          אינגה שַמנה, היא יפה ויש לה תספורת מהודרת – היא יפה לפי מוסכמות.

-          אינגה התחתנה עם פרנהיים נגד רצון המשפחה – זוהי יציאה נגד המוסכמות.

-          אינגה קיצצה את שיערה לשיער קצר, מה שמראה על חופש נשי.

-          פרנהיים מציע לאינגה הצעת נישואין שנייה. הוא מבקש ממנה לחזור ולהיות שלו.

 

העיניים כמוטיב

פרנהיים אומר שבפעם הראשונה שהוא הציע לה נישואין, היא עצמה את עיניה, כמו שהוא עושה עכשיו.

העיניים הם מוטיב ידוע בספרות. העיניים הם חלון לנפש.

בהצעה הראשונה, בעצימת עיניה התעלמה אינגה מהמציאות והמשפחה והתמכרה לתחושותיה.

בהצעה השנייה, פרנהיים מתעלם מהמציאות. אינגה משאירה את עיניה פקוחות. כל זמן שעיניו פקוחות, היא לא יכולה ללכת. אך כשעיניו נסגרות – היא קמה ויוצאת.

 

סיום – אפילוג

-          פרק זה הוא פרק מאוד טעון.

-          יש כאן שני רבדים של התנהלות – רובד עליון – ההתנהגות של אינגה (מה שמבינים בקריאה ראשונה), מאבק בין שני בני הזוג. אינגה רוצה שפרנהיים ילך ופרנהיים רוצה להישאר. הרובד העמוק – ברובד זה מתגלים רגשות סמויים ואנו נוכחים לדעת שמערכת הרגשות מאוד מורכבת. יש כאן בני זוג שלמרות שיש להם עבר משותף, הם עסוקים בבעיות ההווה ופרנהיים רוצה לחזור לעבר (הוא נשאר בעבר) ואינגה לא מעוניינת. יש ברובד הזה מערכת של מוטיבים: השיבה המאוחרת, העיניים שחושפות את האמת, מוטיב הנעליים (פרנהיים אומר שהוא הולך בנעליו הישנות שמאוד נוחות לו – אך בסוף הן מאוד לא נוחות לו. הוא מתאר אותן כיוקדות – האש יוקדת – האהבה היא אש יוקדת. מסתבר לפרנהיים שנעליו יוקדות ולא נעימות).

-          מוטיב הזמן: פרנהיים מדבר פעם אחת על הזמן בגרמנית ופעם בעברית. פעם אחת הוא אומר שהמאושרים אינם חשים בזמן, אבל אח"כ הוא אומר שגם האומללים אינם חשים בזמן. זמן הוא מימד גמיש, במישור הנפשי. כששמחים, זה נראה כאילו הזמן עובר מהר, אך כשאומללים לא שמים לב לזמן, כי "המצב הנורא" לא ייגמר ולא יהיה טוב. אך לבני האדם החיים הזמן הוא תמיד משמעותי מפני שאותה דקה שעברה – לא תחזור שנית לעולם, יום שבוזבז גם הוא לא יחזור. רק המתים פטורים מאימת הזמן.

-          בסוף היצירה פרנהיים אומר שגם האומללים למעלה מן הזמן. הוא אומר (למעשה) על עצמו שהוא מת. הוא חזר רק בשביל אינגה, אבל היא יוצאת וסוגרת את הדלת ופתאום כל הסיבות לחזרה לא קיימות. זהו מוטיב החי המת – אדם שחי פיזית אך מת נפשית. הסיבה לחיים, למאבק, לחזרה – לא קיימת יותר. מוטיב זה חוזר בכל סיפורי עגנון, שסיגל לעצמו לשון אמנותית – סמלים, מוטיבים, תפיסות עולם. עגנון מדגיש גם את ההחמצה – משהו שיכול להיות ולא מומש. ביצירה זו ההחמצה היא האהבה בין פרנהיים לאינגה.

-          מבנה מסגרתי: רבות מיצירותיו של עגנון מתחילות ונסגרות בצורה דומה. היצירה מתחילה בכך שהדלת נעולה ומסתיימת בסגירת הדלת.

-          בסוף היצירה פרנהיים "משקיף" על החדר – דבר המאפיין מתים, משקיפים מלמעלה.

-          הסיום הוא סיום סגור, בסוף היצירה הוא "מת" לגמרי.

 

עמדת המספר

המספר הוא מספר יודע-כל, הוא אובייקטיבי, אך הוא לא מספר הכל ויוצר פערים (לא ידוע מה עלה בגורל קרל נייס, האם פרנהיים באמת מעל וכו'). יש לנו כאן מספר אירוני – אנו מצפים שלאחר שפרנהיים מצליח לעבור את כל המעגלים סביב אינגה, הוא יגיע אליה ויחיה איתה באושר ועושר, אך הדבר בכלל לא כך! המספר אומר שבאגדות זה ככה, אבל בחיים זה לא. כך קורה גם עם מוטיב השיבה המאוחרת – בסיפור אודיסיאוס הוא מתקבל, אבל במציאות אין שיבה מאוחרת.

 

המוסכמות החברתיות

המוסכמות החברתיות מיוצגות ע"י משפחתה של אינגה – המשפחה הבורגנית בעלת התפיסות הברורות. פרנהיים אינו מתאים לה והמשפחה מתגייסת כדי להוקיע אותו. המשפחה מקבלת בברכה את קרל נייס. ניתן לראות זאת עפ"י העובדה שפרנהיים מקבל מיץ פטל ונייס מקבל ארוחת צהריים. יש כאן אמירה כללית על המשפחה הבורגנית.

היצירה היא בין שתי מלחמות העולם, תקופה שבה ערכים אמורים להשתנות – אך דבר לא נשתנה. זוהי ביקורת על אותה התקופה.

 

בהצלחה!

אתר הסיכומים של תום רון – דצמבר 2003

כתובת אתר הסיכומים של תום רון – www.sikumim.co.il