אתר הסיכומים של תום רון

סיכום למבחן בספרות

13.5.2004

החומר המסוכם

שירת ביאליק

- הכניסיני תחת כנפך / ביאליק.

- לא זכיתי באור מן ההפקר / ביאליק.

- לבדי / ביאליק.

- על השחיטה / ביאליק.

* סיכום זה הינו סיכום כללי וייתכן שחסר בו חומר.

סוגרים שנה באתר הסיכומים של תום רון :: www.sikumim.co.il

סיכום למבחן בספרות

הכניסיני תחת כנפך / ביאליק

על השיר ומבנהו

- בשיר זה מדובר על דור שהחוויה שלו היא חווית התלישות: עולם הילדות היא העבר על כל מוסכמותיו והבגרות היא בעולם המודרני.

- זהו שיר מסגרת: הבית הראשון והאחרון חוזרים.

- חריזה קבועה מבנה מדויק, זהו שיר במבנה של שיר קלאסי.

הבית הראשון

- בבית הראשון ישנה פנייה של הדובר השירי אל אישה ("הכניסיני..."). יש כאן בקשה למשפחה גרעינית ("היי לי אם ואחות") וכמו כן הדובר מבקש מהאישה להיות לו לאהובה.

- בנוסף לפנייה לאישה, יש בבית זה פנייה לאל בתפילה.

- בשורה הראשונה בבית יש בקשה "הכניסיני תחת כנפך" - למלאכים יש כנפיים, במונה "כנף" אנו נרמזים למספר דברים.

- אף יישות אנושית לא יכולה למלא את הפנייה של הדובר השירי, כיוון שאף אדם לא יכול להיות לאם ולאחות. האכזבה כאן טמונה בעצם המשאלה.

הבית השני

בית זה מתייחס למשאלה של המשפחה (נעורים = ילדות, משפחה). הדובר השירי אומר שלא היו לא נעורים – לא הייתה לו ילדות. יש כאן אמת ביוגרפית – ביאליק התייתם בגיל צעיר מאביו ואימו שלחה אותו לגדול אצל סבו. הוא זקן מילדותו.

הבית השלישי

הבית השלישי מתייחס לאהבה במטפורה הידועה - האהבה כאש בוערת. מצד אחד, אש גורמת סבל והיא מחסלת אך מצד שני היא מחממת ומאירה. כך גם האהבה - יש לה שני פנים. הבעיה הכי גדולה של התלוש היא ביחסים שבין גברים לנשים - לגבר התלוש יש ציפיות מהעבר מהאישה ולכן הוא "נשרף". הוא מבקש בקשת רחמים בגלל התחושה החזקה של ההחמצה.

הבית הרביעי

בבית הרביעי מדובר במשאלה השלישית - אל האל. מדובר כאן בכוכבים, שהם אידיאלים, בלתי-מושגים, גבוהים ונשגבים - צבא השמיים. הם גם משמשים כאמצעי ניווט שבאמצעותם מנווטים. הדובר השירי מחפש את דרכו - הכוכבים הם כאמצעי ניווט נפשיים. הכוכבים רימו אותו - הוא מסכם ואומר שאין לו דבר: אין לו נעורים, אהבה, חלומות - כאן אין שאלה - יש כאן מסקנה וסיכום, בניגוד לבתים 2-3.

הבית החמישי והקשר שלו לבית הראשון

יש לנו כאן דוגמא של שיר מתהפך - חזרת הבית הראשון בסוף. לאחר שבמהלך כל השיר הוא כתב כי בלתי-אפשרי שהדברים שהוא מבקש יתגשמו, הוא למעשה מבקש את המוות בבית החמישי. בית זה הופך לבקשת מוות באמצעות מערכת של קונוטציות מקראיות. הקונוטציה המקראית יכולה להיעשות ע"י ציטוט או בדרך של יצירת הקשרים. הבית החמישי גדוש בקונוטציות מקראיות שמעניקות לו משמעות חדשה, שונה לחלוטין, מאשר המשמעות בבית הראשון:

הכניסיני תחת כנפך - כנפי השכינה, היכן שנמצאות נשמות המתים.

מקלט - עיר מקלט לרוצחים בשגגה, מאין מאסר עולם.

התפילות הנידחות - עיר נידחת היא עיר שכל תושביה נידונו למוות.

המוות נרמז שוב ושוב באמצעות הקונוטציה המקראית וכך נרמז גם החטא - היציאה מתוך העולם האחד וחוסר היכולת להיקלט בעולם האחר.

לא זכיתי באור מן ההפקר / ביאליק

על השיר ומבנהו

- זהו שיר ארס-פואטי - שיר שעוסק בתהליך היצירה ובמשולש המוכר של יוצר-יצירה-קהל. המוען בשיר הוא המשורר והנמענים הם הקוראים.

- לשיר מבנה קלאסי: חריזה קבועה, 4 בתים עם 4 שורות. המבנה מבטא באופן חיצוני את העניין של יציקת הרגשות לתוך התבנית האדוקה.

- בשיר זה יש מצלול - אליטרציה - רומזת לנו על אש.

ניתוח השיר

- ביאליק אומר שהיצירה היא שלו במשמעות הכי ראשונית - הוא לא ירש אותה או גנב אותה, היא מלאכת יצירתו הכאובה. (הבית הראשון, השני והשלישי)

- ביאליק אומר כי הקהל קורא את השיר ומבין אותו, אבל הוא נעלם בין כל השירים והיצירות האחרות: "ומחרוזי יתמלט ללבבכם / ובאור אשכם הצתיו, יתעלם..".

- היוצר הופך את האמנות, שהיא מהות של רגש ודמיון - שחרור מהכלים, ללשון משפטית - שהיא קבועה, ברורה וחד-משמעית.

- המשורר לוקח את האור המוחשי והופך אותו למופשט וטעון - אחד הדברים שאי-אפשר למנוע מאנשים הוא אור היום.

- בכל אחד מבתי השיר הוא מתאר את תהליך היצירה.

- לא גניבה, לא ירושה ולא שאילה (שהן דרכים קלות) הביאו לו את השיר - אלא "האור" ועבודה קשה כמו חציבה, שהיא גם איטית ומסוכנת. אחרי העבודה הקשה בחציבה הוא מפיק ניצוץ, שהוא מקורו של האור המופשט. החוצב צריך גם כלי עבודה - פטיש. הצרות והכאב הם הפטיש המטפורי - "פטיש צרותיי הגדולות" - ביטוי זה הוא מטפורה - כלי עבודה עם משהו מתחום הרגש הוא מה שיוצר את המטפורה.

- הכתיבה היא שלב של מעבר מן הלב אל העין - מן הסמוי אל הגלוי. העיניים הם החלון לנפש שרדכם מצליח להעביר המשורר את דבריו.

- בבית האחרון ביאליק מדבר על כך שלמרות ששיר זה נעלם בין כל השירים אצל הקהל, הוא עדיין משלם את המחיר. יש כאן את "חוק המצית והמדליק" - המצית (את האור, הניצוץ) משלם פיצויים בכל מקרה - זה החוק.

לבדי / ביאליק

על השיר ומבנהו

- זהו שיר לירי (אישי), אך הוא מדבר על חוויה קולקטיבית של כל דור, על שאלה שנובעת מתוך מציאות - שאלת עזיבת הדת - השיר משתמש במונח של עזיבת בית המדרש.

- עולה כאן השאלה על הקשר בין המציאות לאמנות. אנחנו רוצים לברוח מן המציאות העגומה אל עולם האמנות - אל מגדל השן, בו נשב במרפסת ונסתכל על הכל מלמעלה. אך מי שבוחר להתנתק מן המציאות, הופך את האמנות שלו לעקרה. אם האמנות מנתקת את עצמה מן המציאות, היא גוזרת על עצמה את העקרות שמשמעותה בסופו של דבר מוות.

- הבעיה כאן (בעיית עזיבת הדת) היא בעיה על-זמנית, אבל לא אוניברסאלית - כיוון שהיא עוסקת ביהדות בלבד.

- הציונות היא אחד הפתרונות שמציעים ליהודי החילוני שרוצה להישאר יהודי.

- כל משורר בונה לעצמו לשון שירית ייחודית שבנוייה ממערכת של מטפורות, קונוטציות, סוגים של חריזה, מצלול, מבנים וכו'.

מטפורת האור

- מטפורת האור היא מטפורה שמאוד מייחדת את כתיבתו של ביאליק ובכל שיר נטענת המטפורה במשמעויות נוספות.

- מטפורת האור היא מטפורה מאוד שחוקה בהקשר של אור ההשכלה ואילו ביאליק לוקח אותה למשמעותית ושונה בשירה שלו.

- יש בבית הראשון שני פעלים - נשא וסחף - שני פעלים של מעידים על פסיביות של הדור השלם. דור שלם נשא ונסחף ע"י הרוח וע"י האור. הוא מתאר כאן תופעה סוציולוגית שאופיינית למאות ה-18-19, תופעת היציאה מהדת והחשיפה להשכלה - שהיא האור.

המשך ניתוח השיר

- "שירה חדשה" היא מושג מן המקורות שמעיד על התחלה חדשה שבעקבות אירוע היסטורי.

- ביאליק מדמה את עצמו לגוזל רך שנשכח מתחת לכנפי השכינה. את כולם סחפו הרוח והאור, אבל אותו לא סחפה הרוח והאור לא הגיע אליו - הוא נשאר תחת כנפי השכינה.

- ביאליק הוא נציג של דור תלושים שנולד בעולם הדת. האלוהות מדומה כאן לציפור גדול ונשית, ציפורים הם יצורים חלשים, אך יחד עם זאת יש להם את היכולת לראות מגבוה ולרחף.

- החילון ביהדות אינה שאלה אישית כמו בשאר הדתות, אלא שאלה קולקטיבית ולאומית.

- בבית השני, אנחנו מוצאים שכינה (אלוהות) פגועה. האלוהות נחשבת לדבר בעל עוצמה וכאן קורה מצב הפוך - השכינה נותרה בודדה, שבורה, חרדה ומגורשת. העוצמה מתהפכת לחולשה. יש כאן פרדוקס של השכינה החלשה - זוהי שבירת כוכה של האלוהות.

- בחולשה יש סוג מסוים של עוצמה - בעצם היכולת לעשות מניפולציות למשל. האני השירי עומד כאן בדילמה ועוסק בשאלה של דור מנקודת הראות של האני - האם לנטוש את השכינה החלשה או להישאר איתה ואז למות? זוהי דילמה אישית ומורכבת.

- היצירה מקיימת תכתובות עם התנ"ך באמצעות מערכת קונוטציות. הבן היחיד הידוע בתנ"ך הוא יצחק, שביקשו לעקדו בשביל אלוהים וכאן קורה דבר דומה - יש כאן דימיון בין הבנים היחידים.

- ביאליק עומד כאן בפני שאלה - כמה צריך להקריב, והשכינה - רק מקשה על ההחלטה. כגודל גדולתה של השכינה - כך חולשתה.

על השחיטה / ביאליק

על השיר ומבנהו

- שיר זה נכתב בעקבות פוגרום קישינב ברוסיה, 1903. השיר נכתב ממש מייד לאחר הפוגרום ולכן יש בו הרבה רגשות ולהט, אך חסרה בו פרספקטיבה, ראייה והבנה מעמיקה יותר של האירוע.

- המבנה האופייני של ביאליק נשבר בשיר זה ויוצר מבנה אחר גם של חריזה, בכל הבתים השורה השישית אינה נחרזת.

- הכותרת של השיר היא כותרת אירונית שכן היא חלק מהברכה שנאמרת לאחר השחיטה, אבל כאן בני אדם נשחטים.

הבית הראשון

בבית הראשון שואל ביאליק האם יש אלוהים, ואם הוא קיים - איך הוא מנהל את עולמו. הוא פונה אל השמיים (גורם טבע שבטוח קיים) מכיוון שהוא מפקפק בעצם קיומו של אלוהים.

הבית השני

- בבית השני מתחיל תיאור האירועים בלשון הווה והוא פונה אל הרוצחים, אל התליינים, ומדבר באופן ישיר על ההרגש, על השחיטה (הלא כשרה ולא הומנית). העולם כולו הפך לגבי היהודים למקום הוצאה להורג - בכל מקום בו נמצאים היהודים הם נשחטים. כוח אחד שליט בעולם והוא הגרדום (מקום ההוצאה להורג). ביאליק אומר לגבי היהודי שדמם הותר - כל אחד יכול לפגוע בנו, היהודים, ולא יקרה לו דבר - אין עלינו כל הגנה חוקית. אין גם הגנה של אלוהים על היהודים כיוון שהוא נעלם. השורה השישית בבית השני מדברת על כך שאף הדם של החלשים ביותר הותר.

- יש כאן מילה מנחה - דם: לדם של הנרצחים יש כוח - נפשותיהם לא נעלמות ודמם מחתים את בגדי הרוצחים לעד.

- בשיר יש אמירה נבואית - לא ייתכן שאירוע כזה יעבור בלי שהוא ישאיר איזשהו כתם.

הבית השלישי

- בבית השלישי מדובר על צדק. צדק שלא מתבצע בזמן האירוע (אלא שנים רבות לאחר מכן), אינו צדק. צדק צריך להתבצע בזמן - ולא זמן רב אחר כך.

- בשורה השלישית בבית השלישי מדובר על זדים, שהם רשעים שעל פשעיהם אין כפרה. אותם רשעים יחיו באותו דם והחמס יזרום בעורקיהם.

הבית הרביעי

הבית האחרון מדבר על הנקמה, שהיא איזשהו גילוי של צדק. הוא מדבר כאן על משמעותה של הנקמה - אין כזה דבר נקמת דם של ילד קטן.

** לא כל החומר על שיר זה נכלל במבחן. רק החומר שנכתב עד כאן.

בהצלחה!

אתר הסיכומים של תום רון - מאי 2004

כתובת אתר הסיכומים של תום רון - www.sikumim.co.il