אתר הסיכומים של תום רון

סיכום למבחן בהיסטוריה

31.10.2004

החומר המסוכם

הגירת היהודים מגרמניה הנאצית

1. דפוסי ההגירה היהודית מגרמניה: תנודות ושיקולים.
2. תוכנית ה"העברה": יוזמה, דרך ביצועה, הוויכוח סביבה ותוצאותיה.
3. ועידת אויאן: הסיבות לכינוסה, טיעונים שהושמעו בישיבותיה, עמדות ארה"ב, הרפובליקה הדומיניקנית ועוד שתי מדינות, ההחלטות שנתקבלו ומשמעותן.
4. המסע של הסט. לואיס.

מלחמת העולם השנייה

1. המהלכים העיקריים בחזיתות השונות עד סוף 1941: המערכות בפולין, פינלנד, סקנדינביה, הולנד, בלגיה וצרפת.
2. הקרב על הבריטניה ומבצע ברברוסה.
3. "האמנה האטלנטית".
4. נסיבות הצטרפותה של ארצות הברית למלחמה.
5. "הסדר החדש" באירופה: הרעיון והצעדים השונים שנקטו הנאצים בתקופת המלחמה כדי לקדם את הגשמתו.
6. קרבות המפנה במלחמה: מידווי, אל-עלמיין, סטלינגרד.
7. פתיחת החזית השנייה והמהלכים העיקריים של בעלות הברית עד לכניעתה של גרמניה.
8. ההחלטות שנתקבלו בועידות יאלטה ופוטסדאם ומשמעותן.
9. הכנעת יפן: המניעים להטלת פצצות האטום ומשמעות צעד זה.

אתר הסיכומים של תום רון :: www.sikumim.co.il

סיכום למבחן בהיסטוריה

הגירת היהודים מגרמניה הנאצית

בשנת 1933 היגרו 37 אלף יהודים מגרמניה ואולם מאז ליל הבדולח, הממוצע השנתי נע בין 21 ל-25 אלף מהגרים בלבד.

הסיבות לירידה במספר המהגרים מגרמניה הנאצית לאחר ליל הבדולח

1. גורם רגשי: היה ליהודי גרמניה קשר רגשי חזק מאוד למדינה ולתרבות הגרמנית.
2. גורם כלכלי: היה קשה למהגרים יהודים מגרמניה להתקבל בארצות אחרות. על רקע המשבר הכלכלי העולמי, מהגרים לא היו רצויים והיה קשה מאוד למהגרים למצוא מקומות עבודה, בייחוד אלו שהשתייכו למעמד הבינוני. עובדה זו מסבירה מדוע יהודי גרמניה חששו עד כדי כך להיפרד מרכושם וגם את העובדה שהיו כאלה שחזרו לגרמניה.

3. האנטישמיות היורדת: הייתה תחושה שמדובר בתופעה חולפת, תחושה שהתחזקה על רקע ההקלה במדיניות האנטישמית במחצית השנייה של 1933 ושוב בתחילת 1936.

4. המנהיגות היהודית: המנהיגות היהודית בגרמניה ומחוצה לה התנגדה בדר"כ להגירה יהודית המונית. המנהיגות היהודית בגרמניה עודדה רק הגירה סלקטיבית (בני נוער, מובטלים וכו'). ארגונים יהודיים רבים בחו"ל התנגדו להגירה המונית מתוך החשש ששליטים אנטישמיים במדינות אחרות ינסו להיפטר מהאוכלוסיות היהודיות שלהן בדרכים דומות.

תנודות במספר היהודים בגרמניה הנאצית

- בשנת 1933 היו כ-580 אלף יהודים בגרמניה. במשך השנים הגדיר השלטון הנאצי 44 אלף נוצרים כיהודים עפ"י חוקי נירנברג.

- באוסטריה היו 185 אלף יהודים וב-1938, לאחר סיפוחה לגרמניה (האנשלוס), הפכו כולם לחלק מגרמניה.

- לאחר סיפוח חבל הסודטים בסוף 1938 (עפ"י הסכם מינכן – היטלר מאיים לתקוף את צ'כיה. ראשי המעצמות מתכנסים במינכן ולוחצים על צ'כיה לתת לגרמנים את חבל הסודטים), נוספו לגרמניה עוד 90 אלף יהודים.

- לאחר סיפוח העיר דנציג (פולין), נוספו לגרמניה עוד 1500 יהודים.

- ארבעת יעדי ההגירה העיקריים של יהודי גרמניה בשנים 1933-1939 היו: ארה"ב, ארץ ישראל, בריטניה, שאר מדינות אירופה ואמריקה הדרומית. ההגירה הפכה להמונית בשנת 1938, שבה התרחש פוגרום "ליל הבדולח", ו-30 אלף יהודים נאסרו במחנות ריכוז רק בשל היותם יהודים. במהלך השנה שלאחר הפוגרום ברחו מגרמניה כ-80 אלף יהודים ובסה"כ בשנים 33-39 עזבו את גרמניה כ-235 אלף יהודים, שהם כמחצית ממספר היהודים בגרמניה ערב עליית היטלר לשלטון.

סה"כ היו בגרמנית כ-900 אלף יהודים. רק פחות ממחציתם הצליחו לצאת מגרמניה. לא הייתה עלייה חופשית לא"י, כיוון שעפ"י הספר הלבן של צ'רצ'יל נקבע כל שנה מכסת קליטה של יהודים לפי "יכולת הקליטה הכלכלית" של הארץ.

הסכם ה"העברה"

חיים ארלוזרוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, הגה תוכנית שעל-פיה הסוכנות תרכוש סחורות גרמניות ובתמורה יינתן ליהודים לעזוב את גרמניה עם רכושם. לפי תקנות ההגירה הבריטיות, יהודי שהיו לו לפחות 1000 ליש"ט, הוגדר כ"קפיטליסט" והרשו לו ולבני משפחתו לעלות ארצה מחוץ למכסה השנתית לעולים. כך, אם היהודים היו מורשים לעלות עם רכושם, כולם היו יכולים להיכנס לא"י. לכולם היה אינטרס בהסכם – לגרמניה (יכולה למכור מוצרים תעשייתיים), לתנועה הציונית (היהודים עוזבים את גרמניה למקום בטוח יותר), לשלטונות המנדט וליישוב היהודי (יהודים באים עם כסף רב לארץ ומשקיעים בה).

פרטי התוכנית:

1. יהודי גרמניה הרוצים לעלות ארצה ימכרו את רכושם ויעבירו את הונם לחשבון בנק מיוחד שהסוכנות היהודית תפתח בברלין.
2. הסוכנות תשתמש בכסף כדי לקנות סחורות גרמניות שיש להן ביקוש בארץ.
3. כאשר היהודים האלה עלו ארצה, הסוכנות נתנה להם כ-70 אחוז מערך הרכוש שלהם בלירות ארצישראליות ולכן הם כולם מוגדרים עפ"י הבריטים כ"קפיטליסטים" ויכולים לעלות ארצה.

לתוכנית הייתה התנגדות בחוגים שונים כיוון שבאותם השנים גופים יהודיים שונים ניסו לארגן חרם עולמי על מוצרים גרמניים כדי ללחוץ על היטלר למתן או אפילו לבטל את המדיניות האנטישמית שלו.

ההסכם עם גרמניה פעל גם בחודשים הראשונים שלאחר פרוץ המלחמה, עד שהופסק בשל ההסגר שהוטל הכלכלי על גרמניה. בתוך פחות מ-7 שנים הועברו לא"י בזכות ההסכם 8 מיליון ליש"ט ועוד 6 מיליון בעקיפים. עשרות אלפי עולים הגיעו לארץ ומספר גדול מהם נהנה מן הגידול ביכולת הקליטה של הארץ, כתוצאה מהזרמת ההון שנתאפשרה בעקבות ההסכם.

ועידת אויאן, יולי 1938

מטרות הועידה

המטרה המוצהרת של הועידה הייתה מציאת ארצות מקלט ליהודים ולמתנגדי המשטר הלא-יהודים בגרמניה, שיש להם צורך דחוף להגר ממנו. הערכת הועידה הייתה שהיו כחצי מיליון אנשים כאלה.

ארה"ב הבטיחה לפני כינוס הועידה שאף מדינה לא תצטרך לשנות את הקלות ההגירה שלה כדי לקלוט מהגרים יהודים מגרמניה. על אף הכרזה זאת, הייתה תחושה שברגע שהועידה תיפתח, ארה"ב תצא במחווה דיפלומטית שתחייב בסופו של דבר גם את המדינות האחרות.

עמדות המדינות בועידה:

- ארה"ב: "המחווה האמריקאית" הייתה שמעתה היא לא תיתן לבעיות בירוקרטיות למנוע ממנה למלא את המכסה השנתית למהגרים מגרמניה ומאוסטריה.

- הרפובליקה הדומיניקנית: הציעה לקלוט 100 אלף יהודים, אך היא ציפתה לעזרה ביצירת התנאים לקליטתם – עזרה שהיא לא קיבלה.

- אוסטרליה: נציג אוסטרליה אמר שאין להם בעיית אנטישמיות, ואם הם יקלטו יהודים חדשים, תהיה בעיה של אנטישמיות.

- קנדה: הסכימה לקלט כל יהודי שהוא חקלאי.

תוצאות הועידה:

1. ברמה הפורמלית הוקמה עוד ועדה – הועדה הבין-ממשלתית לענייני פליטים.
2. יהודי העולם ויהודי גרמניה בפרט נקלעו לדיכאון שכן ועידת אויאן נתפסה על-ידם כועידת התקווה האחרונה.
3. היטלר חגג ניצחון תעמולתי גדול.
4. ועידת אויאן הובילה יחד עם ועידת מינכן ל"ליל הבדולח". בועידת אויאן היטלר ראה שמדינות העולם החופשי אינן מוכנות לקלוט יהודים מגרמניה במספרים גדולים ולכן גרמניה לא תצליח להיפטר מהיהודים בדרכי שלום. ועידת מינכן הראתה שהמעצמות הדמוקרטיות חוששת עד כדי כך ממלחמה, שהן לא יעיזו להיכנס לעימות עם גרמניה. לכן הנאצים החליטו להפעיל טרור ברוטאלי כדי לאלץ את יהודי גרמניה לברוח בהמוניהם והתוצאה הייתה "ליל הבדולח".

מסע הסט. לואיס, מאי-יוני 1939

1. 13.5.39: אניית נוסעים גרמנית – "סנט לואיס" – יוצאת עם 930 פליטים יהודים. ל-734 אישורי כניסה לארה"ב תוך 3 שנים. לכולם אישורי נחיתה בקובה.

2. 24.5.39: השלטונות הקובניים מעוררים ספקות באשר לתקפותם של אישורי הנחיתה.

3. 27.5.39: האנייה עוגנת בהוואנה (קובה), רק 22 פליטים מורשים לרדת לחוף.

4. 2.6.39: ממשלת קובה מורה לאנייה לעזוב את המים הטריטוריאליים של קובה.

5. 3.6.39: מחלקת המדינה האמריקאית דוחה הצעה שפליטים בעלי רישיונות יורשו לנחות בארה"ב.

6. 4.6.39: האנייה מפליגה לאורך חופי פלורידה. יהודי ארה"ב מציעים לקובנים ערבות כספית המגיעה לסכום של מיליון דולר.

7. 5.6.39: ממשלת קובה מציעה להרשות לפליטים לחנות באיי פינוס. היא חוזרת בה יום למחרת.

8. 6.6.39: הנשיא רוזבלט מקבל מברק ובו בקשה שארה"ב תשקול מחדש את סירובה לספק מקלט לפליטים. הוא אינו מגיב.

9. 6-9.6.39: האנייה חוזרה לאירופה. צ'ילי, פרגואי וארגנטינה סרבו להציע מקלט.

10. 10.6.39: ממשלת ארה"ב מסרבת סופית להרשות לפליטים לרדת.

11. 11.6.39: רב החובל הגרמני של האנייה מתכוון להעלות את ספינתו על החוף האנגלי כדי למנוע את החזרה להמבורג.

12. 12-13.6.39: בריטניה, הולנד, בלגיה וצרפת מסכימות לקבל את הפליטים.

13. 17.6.39: הפליטים יורדים לחוף באנטוורפן.

14. 819 הפליטים שקיבלו מקלט באירופה מצאו עצמם תוך 12 חודשים תחת שלטון גרמניה ורבים מהם ודאי נרצחו במחנות ההשמדה. 287 הפליטים שנתקבלו ע"י בריטניה הושמו במעצר כ"זרים אויבים" כשנה לאחר כניסתם. אולם הם נשארו בחיים.

מסקנות מועידת אואין והסנט לואיס

ועידת אויאן ומסע הסט. לואיס הראו עד כדי כמה העולם החופש בגלל וארה"ב בפרט לא היו מוכנים לפתוח את שעריהם לפליטים יהודים. היו לכך שני גורמים עיקריים:

1. המשבר הכלכלי היה בעיצומו והייתה הרבה התנגדות בכל מדינה ומדינה לכניסת מהגרים העלולים להתחרות בכוח העבודה המקומי.
2. לפני המלחמה שררה מידה לא מבוטלת של אנטישמיות, אפילו במדינות הדמוקרטיות ביותר.

מלחמת העולם השנייה, 1939-1945

מלחמת העולם השנייה כמלחמה טוטאלית

1. במלחמה זו השתתפו כ-57 מדינות ורובן הגדול נלחמו בפועל.
2. במלחמה זו נהרגו 55.6 מיליון בני-אדם, רובם אזרחים.
3. כמעט שלא הייתה הבחנה בין מטרות צבאיות לאזרחיות.
4. המלחמה התנהלה כמעט בכל היבשות והאוקיינוסים בעולם וכמעט הגיעה גם לאוסטרליה ודרום אמריקה.
5. מלחמה זו הייתה מלחמה בין השקפות עולם שונות בתכלית, לא רק בין דיקטטורות ודמוקרטיות, אלא בין השקפות עולם המכירות בשוויונם וכבודם של כל בני המין האנושי ובשלום כערך והשקפות עולם הדוגלות בערכים כמו גזע ומלחמה עד כדי ביטול זכויותיהם הבסיסיות של חלק מהאנושות.

המלחמה החלה ב-1.9.1939 עם פלישת גרמניה לפולין. המפלגה הנאצית הורתה לגרמנים חברי המפלגה בדנציג לעורר מהומות. הפולנים דיכו את המהומות והגרמנים יצאו נגד ושאלו איך הפולנים מדכאים גרמנים פטריוטים ודרשו שדנציג תסופח לגרמניה וכך הם יצאו נגד פולין והשתלטו עליה. הדבר חזר גם במדינות אחרות, כאשר ההשתלטות הייתה כאילו כנגד דיכוי הגרמנים ה"פטריוטים".

המערכה בפולין

- במערכה זו הצבא הגרמני הפעיל מס' שיטות צבאיות חדשות, למשל: חיל האוויר הגרמניה השמיד את כל חיל האוויר הפולני עוד בהיותו על הקרקע. בנוסף, חיל האוויר מפעיל שיטה של הפצצות טרור, שמטרתה לזרוע פחד והשתקת כל מחשבה של התנגדות.

- מלחמת הבזק, "בליצקריג": שיטה זו היא שיטה של התקפת מחץ של חיל השיריון, כשטנקים רבים מכוונים את עוצמתם כלפי קטע מצומצם בחזית, פורצים, ושועטים קדימה בלי להמתין עד שהאזור ייכבש כליל, כדי לנצל את אלמנט ההלם והמהירות. כוחות אחרים, שנעו בעקבות השיריון, השתלטו על האזור. התפקיד של השיריון היה להלום, לפרוץ, להשמיד ולשעוט קדימה.

- פולין הייתה אמורה להיות מוגנת ע"י אנגליה וצרפת, אך הן לא יצאו להגנתה ובריה"מ כבשה את מזרח פולין (בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב).

- את השטח שגרמניה כבשה בפולין היא חילקה לשניים: החלק המערבי של פולין סופח לרייך ואילו מרכז פולין, שכונה "הגנרל גוברנמנט", יועד להיות אתר הזוועות באירופה ובו התרחשה רוב השמדת יהודי אירופה בתקופת המלחמה.

המערכה בפינלנד

הצבא האדום נתקל בקשיים לא צפויים בפינלנד ובשלב הראשון של המלחמה, הצבא הפיני הצליח ללכוד ולהשמיד 200 אלף חיילים סובייטים. מול העוצמה הסובייטית, הפינים הפעילו לוחמת גרילה (=לחימה בשיטות לא קונבנציונאליות) מוצלחת בעזרת מגלשי סקי. הגרמנים הסיקו מכך שהצבא האדום לא בכושר לחימה.

המטכ"ל הגרמני הסיק מהביצוע הכושל של הצבא האדום בפינלנד כי הצבא הסובייטי נהרס עד כדי כך מה"טיהורים" של סטלין בסוף שנות ה-30, שהוא לא בעל כושר לחימה של ממש ומכיוון שעימות צבאי עם בריה"מ (ברית המועצות) נחשב לדבר בלתי-נמנע, רצוי להקדים את העימות כמה שניתן.

הסיבות לכיבוש דנמרק ונורבגיה ע"י גרמניה

1. הבריטים שקלו אז למקש את חופי דנמרק כדי לפגוע במעבר של פלדה משובחת משבדיה לגרמניה.
2. חופי נורבגיה ודנמרק יכלו לשמש כ"קרש קפיצה" לפלישה לבריטניה דרך הים הצפוני.
3. שליטה בחופי נורבגיה יכלה לאפשר לגרמניה לפגוע במסחר הבריטי עם ארה"ב.

כיבוש הולנד ובלגיה

לאחר מלחמת העולם הראשונה, הקימו הצרפתים את קו מז'ינו בגבול עם גרמניה, כדי שבמקרה של מלחמה, הגרמנים יתקשו לפלוש לצרפת. לכן, גרמניה משתלטת על הולנד ובלגיה כדי לתקוף את צרפת מצפון, תוך עקיפת קו מז'ינו.

קו ההגנה של הולנד היה שכאשר פלישה גרמנית תתחיל, ההולנדים יפציצו סכרים וגשרים באזור ההפלישה וכך יוצפו השטחים במים ויעכבו את תוכנית הפלישה הרמנית. לכן, הגרמנים פעלו בשיטה חדשה – הם הצניחו יחידות מובחרות לנקודות אסטרטגיות (שהיה ברור שההולנדים יפציצו). ההולנדים לא הצליחו לפוצץ את הנקודות וכך הולנד נכבשה.

כיבוש צרפת

מתחילת המלחמה ניהלו צרפת ובריטניה "מלחמה מזויפת" (זיצקריג – מלחמת ישיבה) בחזית המערבית. החיילים ישבו בקו מז'ינו ולא יצאו להתקפה כנגד הצבא הגרמני, דבר שאולי היה מכשיל את תוכניות הכיבוש שלו במזרח אירופה (שכן הגרמנים היו צריכים להתמודד עם חזית נוספת במערב). הדבר איפשר לגרמנים לפלוש בשלב מאוחר יותר לצרפת, שנכנעה תוך חודש וחצי מהסיבות הבאות:

1. האסטרטגיה הצבאית של צרפת הייתה מבוססת על הגנה מאחורי קו מז'ינו והגרמנים עקפו את הקו.
2. האסטרטגיה ההגנתית הקבועה של הצבא הצרפתי הביאה לידי שימוש כושל בכוחות השיריון שלה.
3. צרפת סבלה מהיעדר מנהיגות לאומית (בניגוד לבריטניה למשל).

לאחר הכיבוש, גרמניה מחלקת את צרפת לשני חלקים. בדרום צרפת היא מאפשרת לצרפתים להקים ממשל משלהם שנקרא "ממשל וישי" (ע"ש עיר הבירה של אותו השטח) ועל שאר השטח שלטה גרמניה. ממשל וישי היה בראשון פטן ופייר לבאל. הממשל שיתף פעולה עם הגרמנים בכל הקשור ליהודים. הגרמנים השאירו לצרפתים את הממשל העצמאי, ממשל וישי, בעיקר מתוך החשש שהכוחות הצרפתיים בצפון אפריקה ובחלקים אחרים של האימפריה הצרפתית יעברו לידי הבריטים מתוך התנגדות לכיבוש הגרמני.

סיכום השלב הראשון של המלחמה, ספטמבר 1939 – יוני 1940

היוזמה היא כולה בידי גרמניה. הגרמנים הולכים מניצחון לניצחון כשאין יריב שמסוגל לעמוד מולם מעבר לפרק זמן מצומצם.

הקרב על בריטניה

הבריטים הצליחו להדוף את ההפצצות הבלתי-פוסקות של גרמניה על בריטניה לאחר שנה, וזאת בזכות מס' גורמים:

1. איכות מטוסי הקרב הבריטים ורוח הלחימה של הטייסים שלהם ניטרלו את העדיפות המספרית של מטוסי האויב.
2. חידושים טכנולוגיים ובעיקר המכ"ם מנעו מהמטוסים הגרמניים את גורם ההפתעה.
3. האופי של העם האנגלי, הנוטה להחזיק מעמד במצבים קשים ולא להישבר. במשך קרוב לשנה הגרמנים הפציצו לילה-לילה וכ-60 אלף בריטים נהרגו בהפצצות אלה. אף על פי כן, לא היו קריאות של ממש להיכנע.
4. התמיכה הגוברת של ארה"ב שהתבטאה בסיוע כלכלי וצבאי.
5. מנהיגותו של צ'רצ'יל, שידע לרומם את רוחו של העם הבריטי אפילו בתנאים הקשים ביותר.

הקרב על בריטניה היה הקרב הראשון אשר בו הגרמנים לא ניצחו והחליטו לסגת. אין ספק שאחת מהסיבות להחלטה הגרמנית לסגת הייתה ההכרה שהיא לא תצליח בסופו של דבר. אולם, היה גם שיקול נוסף: הגרמנים ידעו שבמוקדם או במאוחר תפרוץ מלחמה בינם לבין בריה"מ ולכן על רקע הביצוע הכושל של הצבא האדום בפינלנד, הם רצו להחיש דווקא את העימות בחזית בפינלנד.

"מבצע ברברוסה" – הפלישה לברית המועצות

"מבצע ברברוסה" הוא כינוי שהצבא נתן לפלישה שלו לברית המועצות ביוני 1941. הצבא הגרמני ובעלות בריתה של גרמניה באזור הבלקן תקפו את ברית המועצות במיליוני חיילים ואלפי טנקים, ואף על פי כן ההנהגה הסובייטית הופתעה.

הצבא הגרמני השתלט על שטח גדול ביותר, אבל הצבא האדום הצליח לעכב את התקדמותו לפני השלמת מטרותיו. האסטרטגיה של הצבא האדום במערכה זאת הייתה של "המרת זמן בשטח" – היא בוצעה ב-5 דרכים עיקריות:

1. ביצוע נסיגות טקטיות כדי למנוע עימותים צבאיים גדולים.
2. הפעלת שיטת "האדמה החרוכה" – הצבא האדום הנסוג שרף כמויות גדולות של מזון, שחט בע"ח, עקר מסילות ברזל, הרס מפעלים ומבנים ושרף יערות ומצבורים של חומרי גלם כדי לאלץ את הגרמנים להביא אספקה מרחוק ובכך לעכב את התקדמותם.
3. קביעת מדיניות של עמידה איתנה בערים הגדולות ובייחוד בלנינגרד ובסטלינגרד, הן ע"י הצבא והן ע"י האוכלוסיה האזרחית. פירוש הדבר היה שלא הורשו חיילים או אזרחים לברוח ורבים מאלה שניסו לברוח נורו.
4. העברת מחנות צבא ומפעלים חשובים הרחק מזרחה מחוץ לטווח הכיבוש הסביר של גרמניה.
5. המתנה לבואו של החורף הרוסי הקשה. ("גנרל חורף")

"האמנה האטלנטית"

באוגוסט 1941 נפגשו צ'רצ'יל ורוזוולט (ראש ממשלת בריטניה ונשיא ארה"ב) על סיפון אניית מלחמה באוקיינוס האטלנטי. הם חתמו על הצהרת עקרונות משותפים למען השלום שנקראה "האמנה האטלנטית". העקרונות שהופיעו באמנה היו:

1. בריטניה וארה"ב לא שואפות להתפשטות טריטוריאלית ומתנגדות לסיפוח שטחים בניגוד לרצון התושבים המקומיים.
2. כיבוד זכות ההגדרה העצמית.
3. התנגדות לשינוי גבולות ללא הסכמת שני הצדדים.
4. צמצום החימוש.
5. שיט וסחר חופשי.
6. הקמת מערכת בינלאומית חדשה שתבטיח את ביטחון העולם.

כניסת ארה"ב למלחמה

מדיניות החוץ המסורתית של ארה"ב מתאפיינת במגמה של בדלנות, בייחוד כלפי אירופה. המעורבות האמריקאית במלחמת העולם הראשונה הייתה סטייה מהמדיניות הזו, אך תוצאות המלחמה – שכללו אי-תשלום חובות לארה"ב ודרישה למעורבות קבועה בשמירת השלום באירופה באמצעות "חבר הלאומים" – דחפו אותה לחזור למגמת הבדלנות באופן עוד יותר תקיף. לכן, כניסתה למלחה"ע השנייה הייתה תוצאה של תהליך מעורבות בשלבים:

1. 1935-1939: סידרה של "חוקי נייטראליות" שנתקבלו בקונגרס אסרה מכירה של חומרי מלחמה למדינות המעורבות במלחמה, בלי להבחין בין הצד התוקף הקורבן. הראשון נחקק לאחר פלישת איטליה לאתיופיה. החוקים האלה היו ביטוי מובהק למדיניות הבדלנות.

2. 1939: לאחר פרוץ המלחמה התקבל תיקון לחוק הנייטראליות שהתיר מכירת חומרי מלחמה למדינות לוחמות בתנאי שהן משלמות במזומנים ומסיעות את החומרים בספינותיהן.

3. יוני 1940: לאחר נפילת צרפת, הקונגרס מקצה מיליארד דולר לייצור נשק והגברת הכוננות הצבאית של ארה"ב. הסכום מיועד, בין השאר, לאפשר לארה"ב לפתוח בייצורם של 50 אלף מטוסי קרב מדי שנה.

4. ספטמבר 1940: לאחר התחלת ה"בליץ" על בריטניה, ארה"ב מעבירה חמישים משחתות "מיושנות" לבריטניה תמורת בסיסים לצי האמריקאי במושבות בריטיות שונות בצפון ודרום אמריקה.

5. מרץ 1941: חקיקת חוק שאיפשר לנשיר "למכור, להשאיל, להחכיר או להעביר בכל צורה אחרת" חומרי מלחמה למדינה שהגנתה נחשבת כחיונית לביטחון ארה"ב בלי לדרוש תשלום מיידי.

6. חתימת האמנה האטלנטית: פירוט לפני נושא זה.

7. דצמבר 1941: התקפת היפנים על פרל הרבור ("מפרץ הפנינים"). הרקע לצעד זה של יפן היה חתימת ברית עם היטלר בשנת 1940 וכיבוש שטחים בהודו-סין. בעקבות כיבושי יפן הטילו האמריקאים אמברגו (חרם) נשק על יפן. היפנים תיארו צעד זה כצעד עוין ולאחר ששיחות בין שתי המדינות נכשלו, ביצעה יפן את התקפת הפתע בסיס הצי האמריקאי בפרל הרבור ב-7.12.1941.

8. לאחר הכרזת מלחמה על יפן מצד ארה"ב, גרמניה מכריזה מלחמה על ארה"ב וארה"ב נכנסה למלחמה.

סיכום השלב השני של המלחמה, יוני 1940 – דצמבר 1941

סיכום השלבים בקצרה:

1. גרמניה יוזמת מערכה אווירית וימית להכנעת בריטניה, אך בריטניה לא נכנעת ובולמת את המתקפה כעבור כמעט שנה.
2. בעקבות הסתבכות איטליה בבלקן, הצבא הגרמני כובש את יוון ויוגוסלביה וכופה את מרותו על הונגריה, רומניה ובולגריה, שהופכות לבעלות בריתו.
3. בעקבות הסתבכות האיטלקים בצפון אפריקה, הצבא הגרמני מגיע וכובש את כולו פרט למצרים.
4. פלישת גרמניה לברית המועצות במבצע ברברוסה
5. התקפת היפנים על פרל הרבור וכניסת ארה"ב למלחמה.
6. שרשרת של כיבושים יפניים במזרח הרחוק (כולל מושבות אמריקאיות בפיליפינים, מושבות בריטיות בסינגפור והונג קונג ומושבות הולנדיות באינדונזיה) והטלת איום על אוסטרליה.

היוזמה היא עדיין בידי הגרמנים ובעלי בריתם ועדיין מורגש יתרונם בשדה הקרב, אך מסתמנים כמה גורמים שפועלים לרעתם:

1. מול הגרמנים ניצבות עכשיו 3 מעצמות (בריה"מ, בריטניה וארה"ב).
2. הגרמנים מתקשים להביא את המערכות בחזיתות השונות לידי הכרעה.
3. התקדמותם של הגרמנים נבלמת במקומות מסוימים.

"הסדר החדש" של היטלר באירופה

הדירוג של עמי אירופה לפי היטלר

1. העם הגרמני – "עם האדונים". (ארים)
2. העמים הנורדים (גרמנים, סקנדינבים, הולנדים) – בעלי הדם הארי הטהור ביותר. (ארים) – אלה יזכו לאוטונומיה נרחבת.
3. העמים האירופאיים שאינם נורדים או סלאבים – צרפתים, בריטים, ספרדים, איטלקים וכו'. (ארים) – אלה יזכו לאוטונומיה מצומצמת יותר.
4. העמים הסלאביים – רוסים, אוקראינים, פולנים, בולגרים, צ'כים וכו'. – העם הארים בעלי הדם הטמא ביותר, הנחות ביותר. (ארים). – עובדי כפייה ל"עם האדונים".
5. הצוענים – ארים למחצה, בעלי דם מאוד מנוון. – נועדו להשמדה.
6. בני הגזע השמי – יהודים, לא ערבים. – נועדו להשמדה.

"הסדר החדש" היה הכינוי למשטר שתכנן היטלר לכונן באירופה ובהמשך לעולם כולו, לאחר הכיבוש הגרמני. במרכז המערכת הקשה עמד להתקיים רייך גרמני מורחב, בעל אוכלוסיה של מאה מיליון גרמנים, החולש על מרכז אירופה ושולח את זרועותיו אל כל ארצותיה כדי לנצל את משאביה האנושיים והטבעיים בהתאם לסיסמא: "כבוש! שלוט! נצל!".

תפקידיהם וגורלם של העמים השונים ביבשת נקבעו עפ"י מעמדם בתורת הגזע הארי ולפי מידת שיתוף הפעולה שלהם עם ממשלת גרמניה.

ביטויי "הסדר החדש" במדיניות הגרמנית:

1. סיפוח מערב פולין לרייך כדי לחזק ולהגדיל אותו.
2. תיכנון גירושם של הפולנים (וכמובן גם היהודים) מהאזור המסופח כדי שגרמניה תהיה מדינה גרמנית-נורדית ככל האפשר.
3. העברת 7 מיליון אירופאים – ברובם סלאביים – למפעלים ומכרות בגרמניה ומחוצה לה כעובדי כפייה – כולל במחנות העבודה שהוקמו ברחבי היבשת.
4. שדידת אוצרות אמנות ואוצרות טבע ברחבי אירופה והעברתם לגרמניה.
5. השמדת היהודים והצוענים.
6. קביעת הערך הקלורי של האוכל שסופק לגרמנים, פולנים ויהודים בפולין בהתאם לתפקידים וגורלם בסדר החדש. (הגרמנים קיבלו 2,613 קלוריות ליום, הפולנים 699, והיהודים 184).

קרבות המפנה: מידווי, אל-עלמיין וסטלינגרד

בסוף 1942 ותחיל 1943 התנהלו שלושת הקרבות ששמו קץ לעליונות הגרמנית במלחמה וסימנו את תחילת הניצחון של בעלות הברית. קרבות אלה התנהלו באל-עלמיין שבמדבר המערבי של מצרים, באי מידווי שבמרכז האוקיינוס השקט ובסטלינגרד שבברית המועצות.

1. הקרב במידווי (יוני 1942)

היפנים ניסו להפתיע את האמריקאים בבסיסה הגדול במידווי כפי שעשו בפרל הרבור. אולם, נושאות המטוסים היפניות זוהו ע"י טייסים אמריקאים ושלוש מהן הושמדו תוך חמש דקות. האמריקאים גם סבלו אבידות באותו הקרב, אך כיוון שהיו ליפן רק שלוש נושאות מטוסים נוספות והיכולת התעשייתית שלה הייתה מוגבלת יחסית, חיל האוויר היפני לא התאושש מהמכה הזו ונאלץ להגביל מאוד את פעילותו הרחק מבסיסיו היבשתיים. כתוצאה מכך צבא ארה"ב השיג עליונות מכרעת באוקיינוס השקט.

2. קרב אל-עלמיין (אוקטובר 1942)

הצבא הגרמני תחת פיקודו של רומל ("שועל המדבר") הגיע לצפון אפריקה כדי לתמוך במהלכי הצבא האיטלקי ולאחר מכן פלש לתוך מצרים והגיע לקווי ההגנה הבריטיים באל-עלמיין. הבריטים ראו את הקרב המתקרב כקרב מכריע והזרימו כוחות רבים תחת פיקודו של מונטגומורי (פילד מרשל) לחזית. הם גם החליטו שאם הצבא הגרמני יפרוץ את קווי ההגנה באל-עלמיין ואח"כ באלכסנדריה, הם יפנו את כל כוחותיהם מהמזרח התיכון. כיוון שהצי הבריטי שלט בים התיכון והצבא הבריטי שלט באגן המזרחי של הים (ישראל, סוריה), הכוחות הבריטים השיגו עליונות מכרעת, הן בכוח והן בציוד והדפו את הכוח הגרמני אחורה לתוך לוב. תוך זמן לא רב, הונחתו כוחות בריטים ואמריקאים במרוקו ובאלג'יריה וסגרו על הגרמנים משני הצדדים (תנועת מלקחיים). רומל נאלץ לברוח עם קומץ של עוזרים וכמעט כל הכוח הגרמני והאיטלקי שנשאר נפל בשבי. כתוצאה מקרב זה, כל צפון אפריקה שוחרר משלטון מדינות הציר.

3. הקרב על סטלינגרד (נובמבר 1942 – פברואר 1943)

ההתקדמות הגרמנית שהייתה מהירה מאוד במבצע ברברוסה, נבלמה ע"י הצבא האדום באמצעות שיטת האדמה החרוכה, "גנרל חורף" (החורף הרוסי הקשה) והעמידה האיתנה של החיילים והתושבים הסובייטים הקפואים והמורעבים בסטלינגרד, לנינגרד ובמקומות אחרים. גורם נוסף שהחליש את הצבא הגרמני היה התערבותו של היטלר; הגנרלים שלו המליצו על נסיגה טקטית לקראת החורף, אבל היטלר דחה את המלצתם והחיילים והכלים הגרמנים נפגעו מאוד במהלך חודשי החורף. הסובייטים העבירו את מפעליהם הביטחוניים ובסיסי הצבא לפנים הארץ בחודשים הראשונים של הפלישה והצליחו ע"י כך לשלוח הרבה חיילים רעננים וציוד צבאי חדש לחזית כאשר הקרבות התחדשו. הצבא האדום גם נהנה מסיוע נדיב מארה"ב. גורמים אלה איפשרו לסובייטים לפרוץ את הקווים הגרמניים, קודם כל בסטלינגרד ואז במקומות אחרים, לשבות חלק מהחיילים ולהדוף את האחרים מערבה. גנרל פון פאולוס נכנע לאחר קרב סטלינגרד עם 90 אלף החיילים שנותרו לו. מאז תפס הצבא האדום את היוזמה בלחימה עם הגרמנים בחזית המזרחית.

ועידת קזבלנקה – ההחלטה על פתיחת חזית שנייה באירופה

בינואר 1943, רוזוולט וצ'רצ'יל קיימו ועידת פסגה בעיר קזבלנקה שבמרוקו. אין ספר שהמיקום נקבע כדי להבליט בפני העולם כולו את עובדת שחרורה של צפון אפריקה מכוחות הציר. נתקבלו בועידה שתי החלטות עיקריות:

1. הוחלט לפתוח "חזית שנייה" בדרום איטליה (סיציליה). החלטה זו התקבלה כהיענות חלקית לדרישתו של סטלין לפתיחת חזית שנייה במערב אירופה. סטלין רצה שחזית זו תיפתח ממערב צרפת אבל רוזוולט וצ'רצ'יל החליטו על דרום איטליה מתוך הרצון לצמצם ככל האפשר את היקף הכיבושים של הצבא האדום במרכז ומערב אירופה לפני סוף המלחמה.
2. הוחלט לדרוש כניעה ללא תנאי מגרמניה ומבעלות בריתה.

הפלישה לנורמנדי – מבצע אוברלורד, יוני 1944

לאחר כישלון הפלישה לאיטליה (בהתאם להחלטות ועידת קזבלנקה), הסיכמו צ'רצ'יל ורוזוולט, בועידת טהרן, לפתוח חזית שנייה באירופה, במערב צרפת. כוחות רבים רוכזו בבריטניה לשם כך, בפיקודו של הגנרל אייזנהאואר. הקווים הגרמניים במערב צרפת היו מבוצרים היטב ולכן תוכנן מבצע צבאי אדיר מימדים ע"י צבאות בריטניה וארה"ב. ב-6 ביוני 1944 החל המבצע שבמהלכו הונחתו בחוף נורמנדי בגזרה ברוחב של 90 ק"מ 150 אלף חיילים ו-1500 טנקים שהגיעו ביותר מ-4000 כלי שיט, בחיפוי של 2200 מטוסים שהפציצו את הכוחות הגרמניים ומנעו מהם להכשיל את הנחיתה. כוחות נוספים עברו את תעלת לה-מאנש (התעלה האנגלית) בימים הבאים וכעבור חודש ימים יותר משני מיליון כוחות מבעלות הברית ניצבו על אדמת צרפת. הכוחות הגרמניים לא היו מסוגלים לעמוד בפני מספר כזה של חיילי אויב ונאלצו לסגת לאחר שהכוחות האלה נערכו להתקפה. ניתן לומר שהצלחת מבצע אוברלורד יחד עם התקדמות הצבא האדום ממזרח חרץ את גורל המלחמה.

ההתפתחויות בשתי החזיתות לאחר הפלישה לנורמנדי

1. הצלחת הפלישה לנורמנדי חייבה את הצבא הגרמני להילחם בשתי חזיתות. כוחות גרמניים רבים מועברים לחזית המערבית אך ללא הועיל. צבאות ארה"ב ובריטנים מתקדמים לעבר גרמניה ממערב בעוד הצבא האדום מתקדם ממזרח.
2. כדי לעכב את ההתקדמות בחזית המערבית, הגרמנים מפעילים את "כלי הנשק הסודיים" שהיטלר תלה בהם את תקוותו לשינוי פני המלחמה: טילי ה-V1 וה-V2, בעלי ראשי נפץ גדולים מאוד. הטילים הסבו נזק כבד לאנגליה, אך לא השפיעו על מהלך המלחמה ביבשת.
3. ארה"ב ובריטניה מפעילות הפצצות מסיביות על ערים גרמניות כמו המבורג ודרזדן. מאות אלפי אזרחים גרמניים נהרגים והרס רב ביותר נגרם לערים.
4. כוחות ארה"ב ובריטניה משחררים את צרפת, בלגיה ושאר מדינות מערב אירופה. תנועות פרטיזנים מקומיות מצטרפות אליהם בלחימה נגד הגרמנים.
5. מתארגנת מחתרת בקרב קצינים גרמנים בכירים כדי לחסל את היטלר ולסיים את המלחמה. אולם בניסיון ההתנקשות בחייו של היטלר הוא רק נפצע וחברי המחתרת נחשפו והוצאו להורג.
6. הצבא האדום משחרר בזו אחר זו את מדינות מזרח אירופה כשהמחתרות המקומיות נלחמות לצידו. הצבא האדום משתף פעולה בעיקר עם המחתרות הקומוניסטיות בארצות אלה.
7. ראשי בריטניה, ארה"ב וברית המועצות נפגשים בועידת יאלטה כדי לתכנן את סיום המלחמה ולגבש את הסדר העולמי החדש שיקום אחריה.
8. כוחות ארה"ב, בריטניה וברית המועצות מכתרים את ברלין. ראשי הכוחות הסובייטים מתקרבים לבניין הקנצלר (ראש הממשלה) והיטלר מתאבד עם קומץ של מקורבים. אדמירל דניץ מונה לממלא מקומו של היטלר והוא חתם על הסכם הכניעה של גרמניה, שאושר ב-9.5.1945 בברלין. הסתיימה המלחמה באירופה.

הועידות ביאלטה ובפוטסדאם

ועידת יאלטה, פברואר 1945

רוזוולט, צ'רצ'יל וסטלין נפגשו ביאלטה שבחצי האי קרים לוועידת פסגה חשובה שבה הוסכם על הסדרים הקשורים בסיום המלחמה. החלטות הועידה:

1. גרמניה תחולק לארבעה אזורי כיבוש (צרפת הוזמנה להשתתף בחלוקה) וכן ייעשה גם בברלין.
2. הצבא הגרמני והתעשייה הכבדה יפורקו.
3. ייעשו פעולות לעקירת הנאציזם מתוך העם הגרמני, כולל העמדה למשפט של פושעי מלחמה.
4. אושרה "הזזתה" של פולין מערבה. המחלוקת בין ממשלתה הגולה לבין הממשל הקומוניסטי שקם בה בחסות בריה"מ הייתה אמורה להיות מיושבת ע"י הקמת ממשלה שבה ייוצגו שני הפלגים תוך התחייבות לקיים בחירות דמוקרטיות בהקדם. עיקרון זה של בחירות דמוקרטיות נועד להתבצע בכל ארץ משוחררת מידי הנאצים.
5. סטלין התחייב בפני בעלי בריתו להצטרף בלחימה נגד יפן בתוך שלושה חודשים לאחר כניעת גרמניה.
6. הוחלט להקים את ארגון "האומות המאוחדות", במקום "חבר הלאומים" שחדל להתקיים בזמן המלחמה.

האווירה בועידה הייתה חיובית והתבטאה בהרמות כוסית מרובות, זה לחיי זה, אך לא היה ניתן להסתיר את העובדה שקיימות מחלוקות, שבאו לידי ביטוי עם סיום המלחמה.

ועידת פוטסדאם, יולי 1945

טרומן (נשיא ארה"ב החדש לאחר שרוזוולט נפטר), אטלי (ראש ממשלת בריטניה הנבחר החדש) וסטלין נפגשו בפוטסדאם שבגרמניה ואישרו את ההחלטות שהתקבלו ביאלטה על חלוקת גרמניה וברלין והחליטו על חלוקה דומה גם באוסטריה ובבירתה וינה. כמו כן הוסכם שוב על פירוק כוחותיה של גרמניה וקביעת גבולותיה החדשים של פולין. כמו כן נוספה החלטה בדבר המאבק ביפן והגשת האולטימטום לכניעה ללא תנאי.

הסיבות השונות להטלת פצצות האטום בהירושימה ונגסקי (יפן)

1. יפן סירבה להיכנע ותופעת הקמיקזי החמירה (קמיקזי = טיסיים מתאבדים שכיוונו את מטוסיהם הקלים שבחרטומם וגחוניהם עשרות ק"ג של חומרי נפץ אל עבר משחתות האויב ונושאות המטוסים שלו והתרסקו יחד עימם כדי להסב נזק כבד לצי של ארה"ב). כדי לשים קץ למלחמה בדרך הקצרה והמהירה ביותר תוך כדי מניעת אבידות רבות בקרב החיילים האמריקאים. מומחים צבאיים שיערו שההתנגדות היפנית העיקשת הצפויה במקרה של פלישה יבשתית תסב לארה"ב מאות אלפי נפגעים.
2. כדי למנוע מבריה"מ ליטול חלק בשליטה על יפן לאחר המלחמה: עפ"י הסכם יאלטה כוחות סובייטים היו אמורים להצטרף למלחמה נגד יפן שלושה חודשים לאחר סיום המלחמה עם גרמניה. הצטרפותה הייתה מקנה לה השתתפות בממשל הצבאי ביפן לאחר המלחמה. על קרע התנהגותה בארצות ששוחררו ע"י הצבא האדום במזרח אירופה, ארה"ב רצתה למנוע זאת.
3. כדי להפגין מול בריה"מ את העוצמה הגרעינית של ארה"ב ולעורר בה חרדה מפני עימות עתידי עם האמריקאים.
4. כדי לנסות את הפצצות השונות: ההסבר הזה מתייחס בעיקר להחלטה להטיל פצצה גם על נגסקי רק ימים ספורים לאחר הפצצת הירושמיה. שתי הפצצות היו מסוגים שונים ואישים בממשל בארה"ב רצו לנסות את שתיהן.

הטלת פצצות האטום ביפן

הנשיא טרומן הורה להטיל שתי פצצות אטום על ערי יפן. הראשונה הוטלה ב-6 באוגוסט 1945 על הירושימה וקטלה כ-80 אלף נפשות. השנייה הוטלה שלושה ימים לאחר מכן בנגסקי וקטלה כ-40 אלף איש. אלפים נוספים נפגעו ונהרכו מהקרינה עוד תקופה ארוכה לאחר מכן. למחרת הטלת הפצצה השנייה הודיעה יפן על כניעתה ללא תנאי. בינתיים גם הכריזה בריה"מ, בהתאם להתחייבויותיה, מלחמה על היפנים ואף חדרה עמוק לתוך מנצ'וריה. הקרבות שם נמשכו עוד תקופה קצרה עד שיפן נכנעה גם בחזית זאת.

מלחמת העולם השנייה הסתיימה והותירה מאחוריה הרס, מצוקה ושכול ללא תקדים בהיסטוריה האנושית. גם התקוות לעולם חדש וטוב יותר עמדו בצל המתיחויות שנתגלו במחנה המנצחים.

בהצלחה!

אתר הסיכומים של תום רון – אוקטובר 2004

כתובת אתר הסיכומים של תום רון – www.sikumim.co.il