אתר הסיכומים של תום רון ©

סיכום למבחן בהיסטוריה

26.5.2002

החומר המסוכם

- ליל הבדולח.

- העלייה החמישית.

- המרד הערבי.

- מדיניות בריטניה בתקופת המרד הערבי.

- התמודדות הישוב עם מדיניות בריטניה.

הערה: כל העמודים הכתובים ליד ראשי הפרקים הם עמודים מהספר "מסע אל העבר – המאה העשרים".

אתר הסיכומים של תום רון ©

סיכום למבחן בהיסטוריה

"ליל הבדולח" (עמ' 122)

צעיר יהודי מפריז בשם הרשל גרינשפן קיבל מידע מהוריו על כך שיגורשו מגרמניה לפולין, ועל ההשפלה, החרדה והסבל שעברו. כתוצאה מכך, החליט להתנקש בשגריר גרמניה בפריז (1938). גרינשפן לא הצליח לפגוע בשגריר, אך פגע ביועץ השגרירות.

כעבור יומיים, בלילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938, החל פוגרום ביהודי גרמניה שנמשך גם יום למחרת. פוגרום זה כונה "ליל הבדולח". במהלך הפוגרום הוצתו מאות בתי כנסת, נופצו והוחרבו 76 בתי כנסת, נהרסו בתי ספר ודירות וחוללו בתי קברות יהודיים. יותר מ-30,000 גברים נאסרו והובאו אל מחנות הריכוז.

ראשי הממשל הנאצי טענו כי המעשים היו "תגובה מיידית" של תושבי גרמניה בתגובה להתנקשות בשגריר. אך למעשה, הפורעים קיבלו הנחיות מן השלטונות. גבלס אף הצדיק את מעשיהם של הפורעים וטען כי "בפריז ירתה היהדות בעם הגרמני". עוד לפני ליל הבדולח היו לגבלס תוכניות לפגיעה ביהודים.

התגובות למאורעות בעולם היו מאוד קשות וארה"ב אף החזירה את שגרירה מברלין. היטלר התעלם מהמחאה העולמית, אך ערב כדוגמת "ליל הבדולח" לא חזר. אך כשנה מאוחר יותר פרצה מלחמת העולם השנייה.

העלייה החמישית (עמ' 131-135)

מידע כללי

כינוי: העלייה הגרמנית / העלייה היקית.

תקופת העלייה: 1932-1939.

ארצות מהן עלו: מערב אירופה, גרמניה.

מספר העולים: 250,000.

סיבות העלייה:

1. עליית היטלר לשלטון.

2. התחזקות האנטישמיות במערב אירופה.

3. שיפור כלכלי בארץ-ישראל.

4. החלפת הנציב הבריטי בארץ.

5. נעילת שערי ארה"ב.

6. חקיקת חוקי נירנברג שביטלו את זכויות האזרח של יהודי גרמניה.

מאפייני העולים: עולי גרמניה היו בעלי הון וידע טכנולוגי ותעשייתי. הם נחשבו לדייקנים וקפדניים ודגלו בחיי הפרט. העולים מגרמניה המשיכו לראות עצמם כחלק מהתרבות הגרמנית ושמרו על השפה והמנהגים. בתהליך השתלבותם הם התגלו כמבצעים עבודה יסודית ובשפה העברית המושג "יקה" נקשר לתכונות אלו. העולים היו נימוסיים מאוד ועל הפיגומים בבנייה ניתן היה לשמוע מילים כמו: "סליחה, אדוני הדוקטור", "בבקשה, אדוני הדוקטור" וכו'.

מקצועות נפוצים: רופאים, משפטנים, מרצים, תעשייה, בנקאות, עיתונאים, שחקנים, מוסיקאים. הקשיים בארץ: לא היו כמעט קשיים. המצב בארץ היה יציב והתקופה נחשבה לתקופת הזוהר בארץ. אך למרות זאת, לעיתים לעולים לא הייתה עבודה להשתלב בה ולכן היו צריכים להשתלב בעבודה שלא תמיד תאמה את השכלתם.

הישגים עיקריים:

1. התפתחות הערים תל-אביב וחיפה.

2. התפתחות התיישבות חקלאית (בעיקר בשרון), התיישבות בעמק חפר ויישובי חומה ומגדל.

3. התפתחות ביטחונית – הרחבת "ההגנה" ויסוד "האצ"ל".

4. הקמת הסוכנות היהודית.

5. התחזקות הכלכלה בארץ – הבורסה, הקמת בתי קפה, חנויות אופנה, חנויות קוסמטיקה ובתי מרקחת.

6. התפתחות ענפי התעשייה והבנקאות.

7. פיתוח ענף ההדרים וגידול העופות.

עליית הנוער

התגברות האנטישמיות באירופה בתקופה זו, הניעה הורים רבים לשלוח את ילדים לארץ-ישראל ועל כן הם הגיעו לארץ ללא משפחה. עלייתם של בני נוער אלה אורגנה במסגרת ארגון בשם "עליית הנוער" שאותו הקימה רחה פרייר בברלין. בני הנוער שעלו לארץ נקלטו בעיקר בקיבוצים אך גם במושבי עובדים.

הנערים והנערות נאלצו להתמודד עם קשיי קליטה רבים – מולדת חדשה, שפה חדשה ואורח חיים חדש.

המשך פיתוח התרבות בארץ

- העולים השתלבו במוסדות להשכלה גבוהה כמו האוניברסיטה העברית והטכניון בחיפה במקצועות כמו: פילוסופיה, יהדות, מדעים, משפטים, הנדסת מכונות וחשמל.

- העיר תל-אביב התפתחה ושגשגה והמשיכה להיות מרכז התרבות בארץ. מספר התושבים שלה גדל ועבר את ה-100,000 והיא זכתה למעמד רשמי של עיר.

- התחילו לצאת בת"א עיתונים יומיים, פעלו ספריות ציבוריות ופרטיות. הוקמו חמישה תיאטראות: "הבימה", "האוהל" ו"המטאטא" שהעלו הצגות שבהן צפה קהל נלהב.

- ברוניסלב הוברמן הקים את התזמורת הארצישראלית שממנה יצאה הפילהרמונית הפועלת כיום.

המרד הערבי – מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (עמ' 137-144)

מידע כללי

- בראש המרד עמד הוועד הערבי העליון, גוף פוליטי חדש שהוקם באפריל 1936, שבראשו עמד המופתי, חאג' אמין אל חוסייני.

הסיבות לפרוץ המרד הערבי

- העלייה הגוברת של היהודים לארץ ישראל.

- הקמת יישובים יהודיים חדשים.

- כלכלת היישובים היהודים גדלה ופרחה ואיתה גם המסחר.

- הפרלמנט הבריטי דחה הצעה למועצה מחוקקת המחולקת בצורה דמוגרפית (הרוב שולט).

- הערבים חשבו כי הבריטים מגלים אהדה רבה ליהודים.

- לערבים הייתה תמיכה של גרמניה ואיטליה.

- תמורות בעולם הערבי – הקמת מדינות ערביות חדשות, למשל עיראק.

דרישות הערבים

הדרישות שהציגו הערבים היו דרישות לאומיות ברורות.

- כינון ממשלה ייצוגית שתשקף את היחסים הדמוגרפיים בין היהודים לערבים בארץ (העוקץ: יש יותר ערבים בארץ, לכן בממשלה ישלטו ערבים).

- איסור על עליית יהודים לארץ.

- איסור על העברת קרקעות מערבים ליהודים.

הפעולות שנקטו הערבים

- פעולות טרור – ירי על יישובים, הצתת שדות תבואה ועקירת עצי פרי.

- שביתה כללית של 175 ימים.

- השבתת נמל יפו (ששימש שער לעלייה לארץ).

- לא סיפקו מזון ותוצרת חקלאית.

- גרמו לשיבושי תחבורה ע"י פגיעה בכלי רכב.

תגובת הערבים בעולם

- מדינות ערב השכנות תמכו במרד הערבי באמצעות כסף, נשק ולוחמים. פאוזי קאוקג'י, קצין בצבא עיראק, הגיע לארץ בראש כוח מתנדבים עיראקים, סורים ודרוזים וקבע את בסיסו באזור ג'נין.

- "ועדים להגנת פלסטין", שפעלו בארצות ערב, קראו לבריטניה לבחור בין הידוק קשרים עם הערבים לבין הידוקם עם הציונים. הם איימו כי אם לא תשנה בריטניה את מדיניותה, הם יצרו קשרים עם יריבותיה – איטליה וגרמניה.

התמודדות הישוב היהודי עם המאורעות

התמודדות בתחום הכלכלי-חברתי:

- מתנדבים באו לסייע לאיכרים בשווקים.

- העבודה העברית התבססה.

- התחילו להגיע לשווקים כמויות גדולות של תוצרת חקלאית עברית.

- נפתח נמל תל-אביב. (העובדים הראשונים היו סוורים יוצאי העיק סלוניקי שביוון)

- מספר העובדים העבריים בנמל חיפה גדל והוא השתחרר מתלות ערבית.

התמודדות בתחום הביטחוני:

- בתחילה ננקטה מדיניות הבלגה והמטרה הייתה רק להגן על הישובים, להדוף את פעולות הטרור, להימנע מטרור עיוור ולחזק את הברית עם בריטניה. ההסבר למדיניות זו היה כי פעולות הטרור (שהיו ננקטות אם לא הייתה הבלגה) עלולות לפגוע בחפים מפשע וההיבט המוסרי מחייב הימנעות מפעולות כאלו. בנוסף, טענו כי מבחינה מדינית יוכח כי היישוב הוא גורם אחראי המעוניין בשמירת השלום והסדר.

- נבנו עמדות, חוזקו גדרות ביטחון ושוריינו תאי הנהגים במשאיות ובאוטובוסים.

- לאחר זמן מה, "ההגנה" החלה בפעילויות התקפה נגד הפורעים בארץ וזאת בעקבות החמרת המאורעות נגד היהודים. בירושלים ובסביבתה הוקמו קבוצות של חברי "ההגנה" שנקראו "הנודדת" בפיקודו של יצחק שדה. חברי הנודדת לא המתינו לתוקפים ביישוב, אלא ארבו לתוקפים מחוץ לגדר היישוב וכן יצאו לתקוף כפרים שנתנו מסתור לפורעים. במהלך האימונים רכשו חברי הנודדת ניסיון רב בלחימה, דרכי הסוואה ועוד. במסגרת גדילת מספר חברי "ההגנה" הוקמו פלוגות שדה וחיל שדה. יחידות אלה סייעו ליישובים ולאזורים מותקפים בארץ לפי הצורך ותרמו לגיבושו של כוח צבאי ולצבירת ניסיון צבאי.

- האצ"ל (שלא ראה את עצמו קשור להנהגת הישוב אלא למפלגה הרויזיוניסטית שבראשה עמד זאב ז'בוטינסקי) מתנגד להבלגה ומפקדו, דוד רזיאל טען כי "מי שרוצה לנצח – חייב לתקוף". בנוסף, הפיץ האצ"ל כרוזים האומרים כי "יש רק דרך אחת להשליט סדר וביטחון בארץ והיא: "דם תחת דם". מדיניות של הגנה והבלגה לא תוביל לניצחון ולא תשבור את כוחות האויב." לכן, נקטו חברי האצ"ל בפעולות טרור עיוור מול הטרור הערבי. פעולות אלה היו למעשה פעולות נקם. מקרה נוסף: באחת מפעולות האצ"ל, השליכו שלושה פעילי בית"ר רימון על אוטובוס ערבי בצפון. הפעולה נכשלה, אך הבריטים דנו את את שלמה בן-יוסף (שהיה בן השלושה) למוות בתלייה. שלמה היה הראשון מבין היהודים שהוצא להורג ע"י הבריטים מאז תחילת המנדט. בתגובה להוצאתו להורג, נקט האצ"ל שורה של מעשי טרור נגד ערבים בירושלים ובתל-אביב.

- ההגנה היה ארגון מחתרתי לא חוקי. אך למרות זאת, חברי הגנה רבים התגייסו לכוחות הבריטיים וחומשו בנשק, קיבלו מדים וידע צבאי. הבריטים ידעו כי הם מחמשים את שאר חבריהם בהגנה אך התעלמו מכך. חברי ההגנה שהתגייסו לגופים הצבאיים של השלטון הבריטי הגנו על הישובים במספר מסגרות: יחידות הנוטרים (יחידות של שוטרים), המשמרות הנעים (כוחות ממונעים שנעו בטנדרים בעיקר בדרכי עפר ובשטחים חקלאים) ובמשטרת היישובים העבריים. הנשק שקיבלו מהבריטים היה נשק חוקי, אך לעיתים השתמשו בו באופן לא-חוקי.

- נוצר שיתוף פעולה הדוק בין חברי ההגנה לבין קצין המודיעין הבריטי צ'רלס אורד וינגייט שהקים את "פלוגות הלילה המיוחדות" שבהן שירתו בריטים ויהודים. פלוגות אלו אומנו ופעלו בעיקר בשעות הלילה; הן תקפו בסיסי כנופיות ערביות והצליחו לדחוק אותן מאזור הצפון. בנוסף, פלוגות אלו הגנו על צינור הנפט (שהגיע מעיראק) שהיה יעד למעשי פיגוע מצד מורדים ערביים (שניקבו אותו בחשכה). בנוסף לכך, וינגייט הכין תוכניות להקמת צבא עברי שימלא תפקיד מכריע במזרח התיכון באם תפרוץ מלחמת עולם. הוא אימן בעין חרוד קורס מפקדים של ההגנה שבו השתתפו מאות צעירים. הבריטים לא היו מרוצים מיחסיו הטובים עם היהודים ועל כן, לאחר שיצא לחופשת מולדת, אסרו את חזרתו לארץ. הוא כונה בעיני היהודים - "הידיד" בשל העזרה שנתן להם.

- הוקמה גדר הצפון שנועדה למנוע הברחות נשק לערביי ישראל מן הארצות השכנות ולמניעת הסתננות של כנופיות מזוינות. העובדים (של "סולל בונה") היו חשופים להתקפות מתמידות מצד אנשי הכנופיות. להגנתם גויסו כ-300 נוטרים.

יישובי חומה ומגדל

פעילות נוספת חשובה של פעילי "ההגנה" הייתה באבטחתם והתבססותם של ישובים חדשים. בתקופת המאורעות הוקמו 52 ישובים יהודיים חדשים הכונו – יישובי חומה ומגדל. ישובים אלו נבנו במהירות תוך יום. חלקיהם הובאו מוכנים והורכבו בלילה. הם היו מוקפים חומה (שהגנה מפני התקפות) והיה בהם מגדל שמירה שבראשו הוצב זרקור שנועד להאיר את הסביבה בלילות. הישוב הראשון שהוקם במסגרת שיטת "חומה ומגדל" היה תל עמל ושמו שונה לניר דוד.

את הקמת היישובים אבטחו חברי ההגנה שגם עזרו בנתינת נשק ליישוב וסלילת דרכים אליו.

היהודים ידעו על כוונת בריטניה לחלק את ישראל לשתי מדינות ועל כן הוקמו יישובים גם באזורים שלא הייתה בהם עד כה התיישבות יהודית וזאת בהנחה שיהיה קשה יותר לחלק את הארץ. אחד הישובים שהוקמו באזורים אלו, היה חניתה שהוקם באזור עוין בצפון. בעת העלייה לישוב, הייתה אבטחה באמצעות סיורי מטוסים וכלי רכב. אירוע הקמת הישוב הונצח בבתי ספר, בשירים ועוד.

ניתוח מפת הישובים (עמוד 144)

הישובים הוקמו בכל רחבי הארץ. להלן מספר ישובים בכל אזור:

צפון: חניתה, עין גב, ניר דוד, הזורעים, טירת צבי.

מרכז: צור מנשה, גאולים, בית יהושע, תל יצחק.

דרום: שער הנגב, נגבה, כפר מנחם, מעלה החמישה.

מדיניות בריטניה והחלטת החלוקה (עמ' 146-149)

ועדת פיל

כחצי שנה לאחר פרוץ המרד הערבי, החליט הוועד הערבי להפסיק את השבית הכלכלית ולארץ הגיעה ועדת חקירה מלכותית בראשות הלורד פיל. לפני הוועדה העידו פקידי הממשל הבריטי, מנהיגי היהודים ומנהיגי העברים.

חברי הועדה הגיעו למסקנה כי אין פתרון לסכסוך בין היהודים לערבים והמליצו על חלוקת הארץ לשתי מדינות: מדינה יהודית ומדינה ערבית שתסופח לעבר הירדן. לפי ההצעה, תצומצם השליטה הבריטית בארץ לאזור קטן שבו ירושלים, יפו וכמה ערים במעמד מיוחד.

מומלץ ללמוד את המפה בעמוד 145)

תגובת הערבים להחלטת הועדה

הערבים זעמו על מסקנות הועדה וכינסו ועידה כל-ערבית. הועידה התכנסה ביוזמת המופתי ודחתה את תוכנית החלוקה. הערבים רצחו את המושל הבריטי של הגליל וכך התחדשו המאורעות. הערבים הגבירו את ההתנכלויות לתחבורה העברית ובאזורים מסוכנים התחבורה אובטחה ע"י הבריטים.

הבריטים הגיבו למעשי הערבים בכך שהכריזו על הועד הערבי העליון כארגון לא חוקי, הגלו את חבריו מהארץ והדיחו את המופתי חאג' אמין אל חוסייני מתפקידו כראש המועצה המוסלמית העליונה וגם גוף זה פוזר. המופתי הצליח להתחמק מהבריטים ונדד במדינות ערביות.

לאחר בריחתו, דעך המרד הערבי והפך בהדרגה למלחמת אחים, סכסוכים בין קבוצות פוליטיות ערביות גברו והתרבו מעשי רצח פנימיים. מצבם הכלכלי של הערבים גם הוא היה רע וזה בעקבות השביתה הממושכת.

הבריטים נוטשים את רעיון החלוקה

הרצון לפייס את הערבים והמוסלמים והחשש מפני התלקחות קרובה של מלחמת עולם גרם לבריטניה לסגת מרעיון החלוקה של ועדת פיל. הבריטים הבינו כי התמודדות צבאית עם גרמניה הנאצית קרובה ולכן רצו להבטיח לעצמם את השליטה על דרכים מרכזיות במזרח התיכון ואת הגישה למקורות הנפט במזרח התיכון ולהודו – המושבה הבריטית הגדולה. עקב רצונות אלו, נסגה התמיכה הבריטית מהיהודים ומונתה ועדה נוספת בשם "ועדת וודהד" שהציעה מדינה יהודית בין רחובות לזכרון יעקב.

זמן קצר לאחר מכן, בריטניה נטשה גם רעיון זה והזמינה את נציגי היהודים והערבים ל"וועידת שולחן עגול" בארמון סיינט-ג'יימס בלונדון בשנת 1939. הועידה לא הצליחה והערבים לא רצו להתדיין עם היהודים. לכן, לאחר זמן מה, הועדה התפזרה ללא כל תוצאות ביום שבו נכנס הצבא הגרמני לצ'כוסלובקיה. מהלך זה היה מהלך תוקפני שהעיד על התחזקותו של היטלר באירופה.

פרסום "הספר הלבן"

לאחר כשלון ועידת השולחן העגול, החליטה בריטניה לפרסם ספר לבן נוסף הדן בשאלת ארץ-ישראל. הספר הלבן הזה היה החמור שבספרים הלבנים שפרסמה בריטניה.

גזירות הספר הלבן:

- בתוך 10 שנים תוקם מדינה עצמאית בא"י שתהיה קשורה לבריטניה בחוזה. שליש מתושביה יהיו יהודים ושני שליש ערבים. (גזירה זו הינה חזרה מהתחייבות בריטניה בכתב המנדט והצהרת בלפור)

- במשך 5 שנים תותר עלייתם של 75 אלף יהודים בלבד. בתום תקופה זו, תותנה העלייה בהסכמת ערבים בלבד.

- הוטלו הגבלות על רכישת קרקעות על ידי יהודים.

הספר הלבן אושר בפרלמנט הבריטי ונמתחה עליו ביקורת מצד מדינאים בריטים, כדוגמת ווינסטון צ'רצ'יל והרברט סמואל שהיו קשורים לשאלת א"י. הם טענו כי ספר זה מהווה הפרה של התחייבויות בינלאומיות. פרסום הספר הלבן היה מכה קשה לעם היהודי וליישוב היהודי.

התמודדות היישוב עם מדיניות בריטניה (עמ' 147-149)

מחלוקת ביישוב בנוגע להחלטת החלוקה

בעד החלוקה: בין המצדדים בחלוקה היו דוד בן-גוריון וחיים ויצמן שהאמינו כי למרות ששטחה של המדינה המוצעת קטן וגבולות המדינה המוצעת קשים להגנה, זוהי הפעם הראשונה שמוצעת ליהודים מדינה ויש לנצל את ההזדמנות ההיסטורית הזו ולראות בשטח המוצע כשטח שממנו תתפתח מדינה בעתיד. בנוסף הם טענו כי מלחמה קרבה באירופה וגורל היהודים באירופה בסכנה וחייבת לקום מדינה שתהווה מקלט לפליטי המלחמה היהודיים. אך למרות שצידדו בתוכנית, האמינו המצדדים כי יש לערוך בה שינויים ולחלול במדינה העברית את ירושלים ויישובי עמק הירדן, מפעל האשלג בים המלח ותחנת הכוח בנהריים.

נגד החלוקה: בין שוללי התוכנית היה מנהיג הרויזיוניסטים, זאב ז'בוטינסקי, שטען כי זו היא איננה מדינה אלא "תחום" שבו לא יוכלו להתקיים מיליוני היהודים המתכוונים לעלות לארץ. ז'בוטינסקי חזר וטען כי ישראל משתרעת על שתי גדות הירדן. אחרים ששללו את התוכנית בשם הזכות ההיסטורית של עם ישראל על ארץ ישראל, על ירושלים ועל המקומות הקדושים.

לעומת כל אלה, היו חברי "השומר הצעיר" שתבעו להקים מדינה דו-לאומית בארץ ישראל – משותפת לערבים וליהודים.

ההעפלה

אחת מדרכי המאבק במדיניות בריטניה הייתה "ההעפלה" שהייתה הבאתם של עולים לארץ ישראל ללא סרטיפיקטים (אשרות כניסה לארץ – "ויזות"). ספינת המעפילים הראשונה שהגיעה לארץ (1934) – ולוס – אורגנה ע"י ההגנה. בספינה זו הגיעו 350 חברי "החלוץ" מפולין. ניסיון שני של ולוס להביא עולים נכשל. הבריטים גילו את הספינה והיא נאלצה לשוב על עקבותיה לאחר שהורידה בחופי הארץ רק 50 מעפילים. גם חברי התנועה הרויזיוניסטית ארגנו מבצעי העפלה לארץ וכינו את העלייה הבלתי הלגלית (הבלתי חוקית) – "עליית אף על פי".

המעפילים שזכו להגיע לחופי הארץ נקלטו בשלב ראשון בבתי תושבים יהודים וצוידו בתעודות זהות מזויפות שבעזרתן התחמקו מן המשטרה הבריטית.

כאשר נסוגה בריטניה מהתחייבויותיה לתנועה הציונית, התחזקה תמיכת הנהגת היישוב בהעפלה. ה"ההגנה" הקימה גוף מיוחד לטיפול בעלייה שנקרא – "המוסד לעלייה ב" והוא נועד לארגן את ההעפלה מאירופה. קצב ההעפלה גבר בהתמדה ככל שגבר החשש מפני מלחמה באירופה. בין השנים 1932-1939 הגיעו לארץ דרך הים כ-20,000 מעפילים.

מחלוקת ביישוב בנוגע לספר הלבן

היישוב היהודי בארץ התייחס לספר הלבן כבגידה והחל להיאבק במדיניות החדשה של בריטניה באמצעות הפגנות סוערות והכרזת יום ביתה וצום. המפגינים קראו קריאות נגד המדיניות החדשה ובעד המדיניות הקודמת של הצהרת בלפור. בן-גוריון הכריז כי החל שלב חדש בציונות "הציונות הלוחמת", כלומר – הישוב יפסיק לשתף פעולה עם מוסדות הפועלים לממש את החלטות הספר הלבן. אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, דברים השתנו. נשמעו קולות בעד ונגד התמיכה בבריטים. אלה שתמכו והתייצבו לצד הבריטים רצו להשתתף במאבק נגד היטלר וזאת בכדי לזכות יותר מאוחר בהישגים מדיניים וכך לזכות לסיוע בהקמת של מדינה לעם היהודי לאחר המלחמה. חברי ההגנה ומרבית חברי האצ"ל תמכו במדיניות זו. אך למרות זאת, קבוצה של חברים מן האצ"ל התנגדה למדיניות זאת. קבוצה זו של אנשים פרשו מן האצ"ל והקימו את ארגון לח"י (לוחמי חירות ישראל) אשר פעלו נגד הבריטים והמשיכו במאבק נגדם ונגד מדיניות הספר הלבן. בראש הלח"י עמד אברהם (יאיר) שטרן שטען כי בריטניה היא האויב הגדול ביותר של הציונות ושיש לנצל את המלחמה על מנת להיחלץ מעולה.

מושגים

יקים

בתואר זה כינו הוותיקים, יוצאי מזרח אירופה, את עולי גרמניה. מקורו של הכינוי הוא כנראה במילה "ז'קט", מעיל קצר שנהגו ללבוש יהודי ברלין.

בהצלחה!

אתר הסיכומים של תום רון ©

כתובת אתר הסיכומים של תום רון – www.sikumim.co.il