אתר הסיכומים של תום רון ©
סיכום למבחן בספרות
17.11.2000
-
הסיפורים "עץ התפוח" ו"ברנש מסוכן
מאוד": כל הניתוח הספרותי.
-
הסיפור "נקמתו של סבל": רעיונות ותוכן.
-
מושגים.
-
מאפייני הסיפור הקצר.
לסיכום זה אין שום תועלת אם לא יבוצע לאחר קריאה חוזרת של 3
הסיפורים:
נקמתו של סבל – עמוד 62 ב"מגוון".
עץ התפוח – עמוד 183 ב"מגוון".
ברנש מסוכן מאוד - עמוד 209
ב"מגוון".
מומלץ מאוד לקרוא את הסיכום לאחר הקריאה החוזרת של 3 הסיפורים.
הכל התחיל בצפת. למך,
אדם בעל כוחות רבים שימש כסבל עבור אנשים. למך היה אדם מאוד אמין, וכל דבר שהפקידו
בידיו, שמר בקפידה, פרט לך, למך לקח עבור כל עבודת סבלות שעשה מחיר נמוך מהסבלים
האחרים.
יום אחד, אדם בשם זלמן התורכי, ביקש מלמך הסבל להוביל בשבילו 3
חביות ברזל כבדות במורד הגבעה לכפר עין זיתים. למך הסכים והתחיל במלאכה הקשה
שנמשכה כשעתיים בהורדת החביות לכפר.
כשהגיע מזיע ומלוכלך לבית הבד שבכפר, אנשי בית הבד התחילו לצחוק על מראהו
המלוכלך של למך, ואיתם צחק גם זלמן התורכי.
זלמן התורכי צחק בעודו מרוצה מאוד מן העבודה והחליט להציע ללמך תשלום גבוה
יותר. כשזלמן שאל את למך מהו המחיר שהוא רוצה, השיב למך – "שני בשליקים! פרוטה לא פחות!". זלמן באותו רגע החליט
לעשות צחוק גדול מלמך ושאל אותו בזלזול: "ובשליק
אחד לא תקבל?" למך איים על זלמן שאם ישלם לו פחות משני בשליקים, הוא יגלגל את החביות בחזרה לצפת. תשובתו של למך
הייתה כל-כך בלתי צפויה עד שזלמן וחבריו פרצו שוב בצחוק אדיר. כך המשיך להתווכח
איתו זלמן התורכי, עד שלמך התחיל לגלגל את החביות בחזרה לצפת. כשהגיע לצפת, הבין
למך כיצד הושפל כבודו.
זלמן, קיווה שכל הבדיחה הזו תגרום לביסוסו מבחינה חברתית בצפת, אך ההיפך
קרה – תושבי צפת זעמו על זלמן שהתעלל וניצל את למך. איש לא האמין לזלמן כשסיפר
שהוא ישלם לו פי עשרה ובכלל לא האמינו לשום דבר שאמר.
חודש לאחר אותו מעשה נורא, ישב זלמן לבדו בחנותו הגדולה והריקה והרהר לעצמו
על העולם הבא והעולם הזה. לפתע, הופיע בדלת למך על קומתו הגבוהה. מיד זלמן חשב
שהנה מייד ירצח אותו למך בתור נקמה, אך לא – למך נשאר לעמוד ולא זז. לאחר זמן מה
שהתבונן זלמן התורכי בלמך, נפל זלמן על ספר החשבונות שלו ללא רוח חיים.
תושבי צפת לא הבינו כיצד קרה שזלמן מת ושיערו שזה בה כנקמה מן השמיים.
הרעיון
העיקרי בסיפור זה הוא הרעיון של הפגיעה בכבודו של האדם.
זלמן פגע (אפילו התעלל) בכבודו של למך והשפיל אותו למרות שלמך עשה מעשה טוב
בשבילו.
זלמן התנהג בכפיות טובה! כבודו של למך נאנס באכזריות!!!
(מכאן והילך, *=מושג שיוסבר בסוף הסיכום)
בסיפור מופיעים שני גנים. הגן השני, דומה מאוד לגן עדן במאפיינים שלו. להלן
השוואה:
|
|
גן עדן |
הגן השני |
|
תאור |
- קסום. - "כל עץ
נחמד למראה וטוב למאכל". - עץ החיים
ועץ הדעת אסורים. |
- קסום. - עצי פרי
לרוב. - דשא סמיך. - העץ האסור: האב ציווה לא לאכול מפרותיו. |
|
אוכלוסיה |
- אלוהים,
אדם, חווה הנחש וחיות אחרות. |
- האב, ילדיו
והחבר. |
|
אכילת הפרי |
- ברגע שאדם
וחווה נגסו מפרי עץ הדעת, נפקחו עיניהם לכל תאוות החיים. - אדם וחווה
הפרו את צו האל וגורשו מגן-עדן. |
- אכילת התפוח
הייתה ברשות האב. - בעקבות
האכילה, נפקחו עיני הילדים וראו שאביהם אינו כליל השלמות. - חל אצל
הילדים תהליך התבגרות, ראייה אמיתית של החיים – לטוב ולרע. הם גורשו מ"גן
העדן של הילדות". |
|
|
גן הפרא |
הגן השני |
|
שם |
גן הפרא |
------------------------ |
|
מיקום |
מאחורי גינת הירק. |
מרוחק ומסותר מהבית, נח למרגלות הגבעה ונשתרע עד לקצהו של שדה המרעה. |
|
שימוש |
- פירות. - תליית
כביסה. |
- פירות. |
|
אווירה |
לא נהגו להיכנס לגן הזה. |
אסור לגעת בעץ התפוח. |
האב – האב
היה אדם מאוד שקול ועבד קשה מאוד בשביל כספו. עקב כך, תמיד עסק בשאלה האם עשה
שיקול נכון. האב נהג להגן על רכושו ולא נתן לאף-אחד מלבדו לגעת בעץ התפוח.
הילדים – לא נמסר הרבה מידע. הסיפור מסופר מזווית העין שלהם.
החבר – עושה את עצמו מבין גדול בעצים. הוא "גילה" את עץ התפוח בעת
ביקורו בגן.
העץ האסור – העץ השמור מכל שלאף-אחד אסור לגעת בו.
העץ הנפלא – פירות העץ מובחרים ומיוחדים.
המוטיב בסיפור זה הוא גילוי כיוון שהוא חוזר מספר פעמים:
א.
גילוי העץ.
ב.
גילוי האמת ע"י הילדים והאב לגבי מהות העץ.
ג.
גילוי האמת ע"י הילדים על החיים – על המציאות.
סיפור זה
הינו סיפור פואנטה כיוון שבסוף הסיפור חל מהפך בכך שהתגלה שפרותיו של העץ אינם טעימים:
האב נתן לבניו לטעום, הם שיקרו ואמרו זה טעים, אך לאחר שאב טעם, הוא גילה שפירות
העץ אינם טעימים בעצמו.
מבוא לניתוח הספרותי
בסיפור זה, ברנש בשם מורגאן ג'והנסון
מגיע לעיירה וגורם לכך שיופצו שמועות עליו ואנשים יפחדו ממנו.
1. הברנש מתיישב
במערב – מקום מפוקפק בעיר.
2. הברנש לא מזכיר
את מקום מוצאו.
3. הברנש לא מספר
מאומה על עצמו.
4. בעל צלקת ומראה
קשוח.
5. נועץ עיניים
באנשים.
6. מפחדים להיכנס
איתו לוויכוח.
7. כולם מפחדים
ממנו.
המספר השיג בתיאורו המפחיד של ג'והנסון את המתח
והמסתורין שמאפיינים את סיפור זה.
אנשי העיירה – לא מסופר הרבה, רק מסופר על כך שהם מאמינים בקלות לשמועות
ומגבשים דעות קדומות במהירות.
גאמבל החורק – אדם נמוך וזקן אשר עוסק
ברעיית צאן. גאמבל חולה קצרת ונוהג להגיע העירה פעם
בחודש כדי להשתכר.
גאמבל היה שיכור ולכן ניגש ישירות לג'והנסון
ואמר לו שהוא ברנש מסוכן מאוד. מיד גאמבל שלף את אולרו
וטען שהוא רוצה לראות מה יש בתוך ג'והנסון שגורם לו
להיות מסוכן. באותו רגע, ג'והנסון נס על נפשו.
מוסר השכל
"אל תסתכל לקנקן אלא במה שיש בו".
בסוף הסיפור, ישנה הבהרה לגבי מוסר ההשכל על ידי הסבא שמבהיר
את מוסר ההשכל. מומלץ לקרוא קטע זה בעיון.
מושגים
פואנטה
נקודת החוד של הסיפור, נקודת השיא, שיש בו הפתעה המאירה באור
שונה את הכתוב ומחייבת את הקורא קריאה שנייה.
סיפור פואנטה
סיפור שלכל אורכו זורעים רמזים למניעים, מגמות, להתנהגות
הדמויות, אלא שדעת הקורא מוסחת מרמזים אלו עד שהוא מגיע לסוף הסיפור, לחודו. חוד
זה נעשה כעת למפתח הסיפור. כל הרמזים מתפענחים בעזרתו והקורא נדרש כעת לקרוא שנית
את הסיפור ולגלות רמזים אלה. שחזור הסיפור מאפשר ליהנות ממנו הנאה שלמה.
תהליך
השתלשלות, התפתחות מודרגת של פעולות בסדר מסוים המובילה ממצב
אחד למשנהו.
אסוציאציה
הקשר אישי למושג או מילה (הבזק שיש לי לגבי המונח).
קונוטציה
הקשר למונח הוא קיבוצי (כלל האנשים).
קונוטציה מקראית
(נקראת גם רמיזה או הרמז) שיבוץ מהמקרא ביצירה מסוימת או רמזים
למשהו שהתרחש במקרא.
(בסיפור "עץ התפוח", "הגן האחר" רמיזה לגן
העדן. "העץ האסור" – רמיזה לעץ הדעת)
טכניקה של השהייה
הסיפור מעקב את התפתחות העלילה על מנת להביא אותנו לנקודת
החוד, לשיא המתח.
מוטיב
רעיון או נושא החוזרים על עצמם ביצירה או בכמה יצירות.
אקספוזיציה
נתונים התחלתיים שהקורא מקבל כדי להתמצא בסיפור.
מאפייני הסיפור הקצר
(כולל רק מה שניתן בחומר למבחן [רק הדף הראשון במאפיינים])
בכלליות
הסיפור הקצר הינו יצירה ספרותית בעלת היקף מצומצם.
הסיפור הקצר הוא סיפור העוסק בזמן קצר ובלתי ממושך בחייה של
דמות. לעיתים, הסיפור הקצר עוסק בפרק זמן ארוך אך זה קורה רק כשזה משמעותי מאוד.
סיפור זה מתמצת מאוד בפרטים ומתאר לנו רק פרטים הכרחיים וחשובים להמשך.
לשון סיפור זה היא פרוזה (לשון לא חרוזה ולא שקולה).
יסודות עיקריים
א.
העלילה – מורכבת מרצף של אירועים בזמן
והנמקתם.
ב.
הדמויות
ג.
הרקע – הזמן והמקום בהם מתרחש
הסיפור.
ד.
הסגנון – הגישה, הטון והאווירה שנוצרים בעזרת צורות ההבעה
הלשוניות והתחביריות – והמקצבים שהם יוצרים.
ה.
משמעות היצירה – גילוי והבנת סמליה, אמיתותיה והרעיונות האצורים בה.
העלילה
בסיפור הקצר
מבנה
העלילה הוא:
1. אקספוזיציה – נתונים התחלתיים שיעזרו לקורא להבין את הסיפור.
2.
הסיבוך –
העימות בין הגיבור למתנגדיו, מקדם את העלילה מאירוע לאירוע. המתח עולה ומעלה את
התעניינותו של הקורא בסיפור.
3.
השיא (קלימקס) –
המקום או הרגע המותח ביותר ביצירה – אחריו יבוא שינוי במצב הגיבור ובגורלו.
4.
המפנה – בא
לאחר השיא ולאחריו יבוא הפתרון לבעיות שעלו בסיפור.
5.
הפתרון – סוף
הסיפור.
מבנה הסיפור – ארגון חלקי היצירה השונים והקשר ביניהם. קרובים מאוד
בהגדרתם למבנה הם המונחים: צורה וקומפוזיציה (מחבר).
בהצלחה!
אתר הסיכומים של תום רון ©
כתובת אתר הסיכומים של תום
רון – www.sikumim.co.il