אתר הסיכומים של תום רון ©

סיכום למבחן במקרא

31.5.2002

החומר המסוכם

ספר ישעיהו

- הרקע לתקופת ישעיהו (כתובת).

- כפיות הטובה של העם.

- העונש על החטאים.

- הפולחן.

- תפקידו של הנביא.

- ירושלים – עבר, הווה, עתיד.

- חזון אחרית הימים.

- מעגל האלילות.

- מילים קשות.

אתר הסיכומים של תום רון ©

סיכום למבחן במקרא

הרקע לתקופת ישעיהו

הכתובת לספר ישעיהו

שם הנביא: ישעיה בן-אמוץ.

על מי ניבא: יהודה וירושלים.

מי מלך בתקופה: עוזיהו בן יותם, אחז יחזקיהו.

עובדות על התקופה

- אשור מעצמה שולטת בעולם – כבשה את ארם, שלטה בעיראק, תורכיה, בבל ועוד.

- ממלכת ישראל וממלכת ארם מתפרקות וישראל יוצאת לגלות.

- תגלת פלאסר מייסד את האימפריה האשורית:

1. כבש שטחים רבים.

2. פיתח רכב ברזל ונשק.

3. נקט בשיטת הגליה ובילול (ערבוב).

- ארם וישראל התפרקו עקב התאחדותן לקואליציה נגד אשור (בעידוד מצרים) והם הפסידו ואשור ניצחה אותן.

- ממלכת יהודה שימשה "ואסל" אשורי וחיקתה את התרבות האשורית ולכן ניצלה מחורבן. (זאת בזמן מלוכת אחד).

- בתקופת מלוכתו של חזקיה על יהודה – הוא מורד באשורים.

על המלכים בתקופה

שם המלך:	עוזיהו בן-אמציה	יותם בן-עוזיהו	אחז בן-יותם	חזקיהו בן-ארוז
על מי מלך?:	יהודה	יהודה	יהודה	יהודה
מס' שנים שמלך:	52	16	16	29
אירועים חשובים:	כבש את אילת, חלה בצרעת.	בנה את שער ה' העליון.	התיישבות באילת, מלחמה.	היה המלך הטוב ביותר ביהודה.
עמים המעורבים באירועים:	אדום, פלשתים.	ארם, ישראל.	ארם, ישראל.	אשור, פלשתים.
הערכת הכתוב על פועלו של המלך:	"ויעש הישר בעיני ה'"	"ויעש הישר בעיני ה'"	"ולא עשה הישר בעיני ה'"	"ויעש הישר בעיני ה'"

כפיות הטובה של העם (ישעיהו, א' 2-5)

משיכת תשומת לב של ישעיהו

משיכת תשומת הלב של ישעיהו נעשית על מנת שישמעו כל האנשים את דבריו ויעבירו אותם הלאה, ויזכרו לעד.

(פסוק 2):

"שמעו שמיים

והאזיני ארץ

-

כי ה' דיבר"

- בחלק הראשון ("שמעו שמיים והאזיני ארץ") ישנה תקבולת נרדפת בין המילים המסומנות.

- בין החלק הראשון לחלק השני של הפסוקים ישנה תקבולת משלימה – למה השמיים והארץ צריכות לשמוע? כי ה' דיבר.

מדוע בפתיחת הנבואה ישנה פנייה לשמיים ולארץ?

1. שמיים וארץ – נצחיים.
2. שמיים וארץ – בריאתו, יצירתו של ה'. (אוניברסליות)
3. שמיים וארץ – היו עדים לברית שבין ה' לישראל.

לא מותר האדם מן הבהמה - הקדמה

(פסוקים 2-3):

"בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי

-

ידע שור קונהו

וחמור אבוס בעליו

-

ישראל לא ידע

עמי לא התבונן"

- בחלק הראשון מודגמת כפיות הטובה של העם – ה' טיפח וגידל את "בניו" (העם) אך הם פשעו בו והיו כפויי טובה.

- בחלק השני יש תקבולת נרדפת חסרה בין המילים החסרות. התקבולת הינה חסרה מכיוון שחסרה המילה "ידע" בשורה השנייה.

- בחלק השלישי ישנה תקבולת נרדפת בין המילים המסומנות.

- פתגם אומר כי "מותר האדם מן הבהמה", כלומר, לאדם יש יתרון על בהמות. אך כאן זה לא כך. העם מתנהג בצורה גרועה כל כך עד כדי כך שבהמות מתנהגות בצורה טובה יותר.

לא מותר האדם מן הבהמה – הסיבות

(פסוק 4)

"הוי גוי חוטא

עם כבד עוון

זרע מרעים

בנים משחיתים

#### נאצו את קדושי ישראל נזורו אחור."

- בפסוק 4 מובע אמצעי רטורי: מצד אחד, מתייחס הנביא לעם מהרחוק ביותר (גוי) עד לדבר הקרוב ביותר שיכול להיות (בנים). מצד שני, הנביא מתייחס לחטאים מהחטא הקל ביותר לחטא הכבד ביותר.

- בחלק האחרון של הפסוק לא נותן הנביא כינוי לעם. זאת מכיוון שהחטאים כה קשים והעם כל-כך יצא מהדרך עד כדי כך שאין כינוי לתת לו.

המסקנה: ככל שיחס הקרבה של העם לה' הולך וגדל – החטאים נעשים כבדים וגדולים יותר.

ß כפיות הטובה – כאן יש הסבר מדוע הם אינם מותרים מהבהמה – ככל שהם מתקרבים לה', הם יותר כפויי טובה כלפיו.

(פסוק 5):

"על מה תוכו עוד, תוסיפו סרה כל ראש לחולי וכל לבב דוי"

ניתן לפרש פסוק זה בשתי דרכים:

פרשנות 1 - אילו חטאים?

"על מה תוכו עוד, תוסיפו סרה

-

כל ראש לחולי

וכל לבב דוי"

ניתן לפרש את החלק הראשון בצורה הבאה – ועל אילו חטאים עוד תענשו?! כבר אין על מה להעניש!

בחלק השני יש תקבולת נרדפת וניתן לפרש אותו כך – כל נושאי התפקידים שלכם (ראש, לבב) "חולים" – חוטאים.

פרשנות 2 – אילו עונשים?

"על מה תוכו, עוד תוסיפו סרה

כל ראש לחולי וכל לבב דוי"

את החלק הראשון של הפסוק ניתן לפרש כך – על אילו עוד מקומות בגוף תוכו (איזה עוד עונשים תקבלו?) – אף עונש לא עוזר!

העונש על החטאים (ישעיהו, א' 7-9)

המצב ביהודה – מצור סנחריב בתקופת חזקיהו

"ארצכם שממה

עריכם שרופות אש

אדמתכם לנגדכם

זרים אוכלים אותה

ושממה כמהפוכת זרים."

אמצעים אמנותיים ורטוריים בקטע:

- חזרה – המילה "שממה" מופיעה פעמיים. (צבוע באדום)

- חזרה על הכינוי – "כם" – שלכם.

- מצלול של אש, ז, ש...

- דימוי (צבוע בכחול) – הדימוי הוא שדברים נהפכים כמו שמים.

- מהכלל לפרט – חלקי הפסוק מסודרים כך שהם הולכים מהכלל לפרט.

הערה: "זרים" בחלק ה-4 של הפסוק משמעותם סנחריב ואשור.

* פסוק זה מסמל למעשה על כך שהעם ייחרב ואיתו על הארץ.

(פסוק 9):

"לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו"

ניתן לפרש פסוק זה בשתי דרכים:

פרשנות 1

"לולי ה' צבאות

הותיר לנו שריד, כמעט כסדום היינו, לעמורה דמינו."

סדום ועמורה – סמל לעונש כבד מאוד על חטא כבד מאוד בין אדם לחברו.

פירוש: אם ה' היה הורס את ירושלים, יהודה הייתה נראית כמעט כמו סדום ועמורה.

פרשנות 2

"לולי ה' צבאות

הותיר לנו שריד כמעט, ß הבלטת ההרס.

כסדום היינו

לעמורה דמינו"

החלקים 2-4 של הפסוק מדגישים את ההרס הרב שיהיה ביהודה.

גורלה של ירושלים

ירושלים תישאר היחידה בכל השממה, כמו שעם אויב מחזיק בה כנצורה בידוק:

"כסוכה בכרם ß כסוכתו של שומר הכרם.

כמלונה במקשה ß כמקום שבו לן השומר של שדה.

כעיר נצורה" ß כעיר ששמו עליה האויבים מצור.

הפולחן (ישעיהו, א' 10-15)

פסוק 10

"שמעו דבר ה' קציני סדום

האזינו תורת אלוהינו עם עמורה"

- ישנה תקבולת נרדפת בפסוק זה.

- גם כאן, פונה הנביא אל העם ואל מנהיגיו והוא ממשיל את העם ואת מושליו לסדום ועמורה – חטאיהם מאוד מאוד קשים.

אלוהים לא רוצה פולחן

בדומה לספר עמוס, גם כאן מודגש כי ה' לא רוצה פולחן – הוא מעדיף את מעשי הישר (שלא נעשים).

ה' לא רוצה זבחים, לא רוצה קטורת, לא רוצה שבת, לא רוצה חגים – כל אלה היו עליו לטורח.

** לפירוט נוסף והחרבה נוספת על הפולחן – ניתן לפנות לסיכום הקודם שנכתב במקרא.

פסוק 15

"ידיכם דמים מלאו"

- דו משמעותי. מצד אחד שופכים דמי חלשים ומשפלים אותם ומצד שני יכול להיות שהכוונה היא שהם לוקחים שוחד. (הסבר מפורט יותר בחלק "פירוש מילים קשות")

תפקידו של הנביא (ישעיהו, א' 16-20)

הנביא מעמיד בפני העם את הברירות והאפשרויות שהוא יכול לבחור. בנוסף, הנביא מספר לעם מה עליו לעשות על מנת לכפר על החטאים שעשה.

מה העם צריך לעשות כדי לכפר על החטאים?

להלן רשימת הפעולות שעל העם לעשות על מנת לכפר על חטאיו:

1. להיות טהורים.
2. לא לעשות מעשים רעים – להפסיק עם הרע.
3. למדו היטב (חזרו בתשובה).
4. רדפו אחרי הצדק.
5. עזרו למי שנפגע - עזרו לעשוקים.
6. עשו משפט צדק ליתומים ולכל החלשים שאין מי שיעמוד לצידם.

פסוק 18

את פסוק זה ניתן להסביר על פי 2 פרשנויות:

פרשנות 1

"אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו

אם יהיו (חטאיכם) כתולע, כצמר יהיו"

- תקבולת נרדפת חסרה.

הפרשנות: אם חטאיכם יהיו קשים, הם ילבינו אם תרצו לחזור בתשובה. עפ"י התנ"ך יש אפשרות לכפר על החטאים.

פרשנות 2

"אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג יהיו (?)"

פירוש: שלא תחשבו שעל חטאיכם הקשים תוכלו לכפר! הם לא יטהרו!

פסוקים 19-20

"אם תאבו ושמעתם, טוּב הארץ תאכלו

ואם תמאנו ומאיתם, חרב תאֻכלו"

- בחלק הראשון של הפסוק – ניתן לחלק חלק זה לשניים – לפני הפסיק ואחרי הפסיק. החלק שאחרי הפסיק משלים את החלק הראשון.

- משמעות החלק הראשון: אם תרצו לשמוע, אז תאכלו מטוב הארץ.

- בין החלק הראשון לשני יש תקבולת ניגודית (בין המילים המסומנים).

- משמעות החלק השני: אם לא תרצו ולא שמעתם, תהיה מלחמה ותישרפו.

- לשון נופל על לשון: תאכלו ותאוכלו – מילים הדומות בצליליהן, אבל בעלות משמעויות שונות.

מצבה של ירושלים (ישעיהו א', 21-27)

"איכה הייתה לזונה קרייה נאמנה"

פירוש: איך זה שירושלים הפכה ללא ישרה, לבוגדנית?

המילה זונה מסמלת כאן את העובדה שירושלים הפכה לעיר של חטאים.

ירושלים – עבר, הווה, עתיד

עבר	הווה	עתיד
- קרייה נאמנה. - מלאתי משפט צדק ילין בה – היה בה משפט צדק.	- זונה. - מרצחים שוכנים בה. (מרצחים-הכללה לשופכי דם ולוקחי שוחד). הכללה זו של מרצחים מובילה לפירוט: - כספך לסיגים. היו מוסיפים לכסף סיגים כדי להעלות את משקלו. - סבאך מהול במים – זיוף יין – שמים בו מים. - שריך סוררים – שריך סוטים מדרך הישר. בחלק זה יש מצלול של ס/ש. - חברי גנבים אוהבים שוחד ושלמונים. (שלמונים – כסף)	- "ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך ואסירה כל בדליך" פירוש המילה "בור": 1. דימוי: בורית, אקונומיקה. 2. שיבוש: כבורßבכור – תנור גדול בעל חום עצום. - אשיבה שפטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה.

מילה מנחה בפסוקים על ירושלים

בפסוקים המספרים על ירושלים ישנם שורשים חוזרים – ש.פ.ט , צ.ד.ק , ש.ב.ה.

חזון אחרית הימים

אחרית הימים – פירוש ביטוי זה

אחרי

אחרון, סוף

עתיד רחוק

עתיד רחוק מאוד – קץ ההיסטוריה, סוף הימים, אין מלחמות.

אחרית הימים – אוטופיה לגן העדן: בין האדם לה', בין החיות לאדם, בין העמים, בין החיות, בין בני האדם, בין בני האדם לחיות.

עפ"י האמונה – בסוף ההיסטוריה יש חזרה לגן-עדן.

מיקום הר ה' באחרית הימים

"נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים

ונשא מגבעות

ונהרו אליו כל הגוים"

נכון= יציב, יעמוד איתן.

בראש ההרים – בית ה' נמצא על הר מוריה והוא לא ההר הכי גבוה. פסוק זה מראה כי יהיה מהפך – משהו מכוחות הטבע שיגרום להרים אחרים לקרוב ולהר ה' (הר מוריה) להיות בראש ההרים. דבר זה מסמל על:

- מהפך פיזי.

- מהפך רוחני – הר הבית "גבוה" בצורה רוחנית – בחשיבותו.

גוים= כל העמים.

ונהרו= גם נהר – זרימה של נהר ממקום גבוה למקום ונמוך וגם במשמעות של – הלכו אליו כל העמים.

התנאים לשלום הכלל עולמי

1. "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלהי יעקב" – עלייה מרצון לירושלים.
2. "ויורנו מדרכיו" – ה' מקור הסמכות השיפוטית. (מדרכיו = קצת מדרכיו, חלק מדרכיו, החלק המוסרי שבין אדם לאדם).
3. מטרה: "ונלך באורחותיו". אורחותיו = שיירה, דרך – יישום הנלמד בשלב הקודם.
4. ההבנה:

"כי מציון תצא תורה - תקבולת כיאסטית.

ודבר ה' מירושלים" תורה = תורת מוסר, תורת חיים.

5. "ושפט בין הגויים - תקבולת נרדפת.

והוכיח לעמים רבים" - ה' שופט את כל העולם – הוא המקור היחיד לשיפוט.

6. "וכתתו חרבותם לאתים - תקבולת נרדפת חסרה.

---- וחניתותיהם למזמרות" - החרבות והחניתות (מלחמה) יהפכו לכלי עבודה מועילים.

7. "לא ישא גוי אל גוי חרב - תקבולת משלימה: חלק א' משלים את חלק ב'.

ולא ילמדו עוד מלחמה" - לא יחזיקו כלי נשק ולא ירצו ללמוד להשתמש בהם כלל.

תכונות המלך האידיאלי

1. חוטר/נצר לבית דוד.
2. רוחו של ה' תהיה בו ותעניק לו:

- חוכמה ובינה.

- עצה וגבורה: לא יהיה חסר אונים, ימצא פתרונות ויהיה גיבור.

- כבוד לתורת ה'.

3. תהיה לו אינטואציה במשפטים: לא למראה עיניו ולא לפי שמועות ישפוט אנשים – אלא לפי אינסטינטקים – לפי האמת הפנימית שלו.

"ושפטך בצדק דלים - תקבולת נרדפת.

והוכיח במישור לענוי הארץ" - במישור=ביושר. לענוי = עניי/ענוי.

4. בזכות המלך הזה – "מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
5. בשיקול הדעת ובמילותיו – הוא יעמיד את הרשעים במקום.
6. "והיה צדק אזור מותניו - דימוי: המלך יהיה מחובר לצדק ולאמונה.

והאמונה אזור חלציו" - תקבולת נרדפת.

התוצאות של קיומו של מלך כזה (מבחינת בעלי-החיים)

1. שרשרת המזון תתבטל – כולם יהיו צמחוניים ולא יהרגו את האחרים. הטורפים והנטרפים יהיו יחדיו.
2. האחראי על השלווה והשקט יהיה "נער קטן".
3. כל בעלי-החיים יחיו יחדיו באידיליה.
4. אין סכנות לחי.
5. "ושעשע יונק על חור פתן - תקבולת נרדפת כיאסטית.

ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה" - גמול (מיניקה)/יונק = מסמל תינוק קטן.

6. "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" – דימוי: כמו שמים מכסים את הים – כך כולם ידעו את דרכי האלוהים – יושר, צדק וכו'.

התוצאות של קיומו של מלך כזה על בני-האדם (משל ונמשל)

הכתוב בפרק י"א, פסוקים 6-8 ("וגר זאב עם כבש....") משמש גם כמשל למה שיקרה בקרב בני האדם:

- לא יהיה מי שירע וישחית בכל ארץ ישראל - כולם יתנהגו ביושר.

- "כמים לים מכסים" – כמו שכל היה מכוסה מים, כך גם כל הארץ תהיה מכוסה ביראת ה'.

- כל הגוים יפנו למלך לקבל עצות והוא יהיה מלך גדול, מכובד ומפואר.

גלגל האלילות

גלגל, מעגל האלילות – סגידת האדם לעצמו ß חטא הגאווה וההתנשאות.

"התחנות" בגלגל האלילות

1. "כי מלאו מקדם" – מזרח. תרבות המזרח. הושפעו מהמזרח.
2. "ועוננים כפלשתים" – מערב. פלשתים עסקו באסטרולוגיה לפי העננים (מכאן-עוננים) וישראל מושפעת מהם.
3. "ובילדי נוכרים ישפיקו" – מצאו סיפוק וכיף בכל יצירות התרבות (אלילים, פסלים, תלבושות...) של שאר העמים.
4. "ותמלא הארץ כסף וזהב" – יהיה למלכים הרבה כסף וזהב – המיסים יעלו ויהיו עוד מלחמות ולכן... (השלב הבא)
5. "ותמלא ארצו סוסים" – היו צריכים הרבה סוסים – נשק. כוחם גדל והם יצאו למלחמות.
6. "אלילים למעשה ידיו השתחוו" – המלך הורה לעשות פסלים – סוגדים למלך, הוא גאה ומתנשא – הוא משתחווה לעצמו.

וחוזר חלילה...

• סעיפים 1-2 מראים על פתיחות למזרח ולמערב.
• סעיפים 4-5 הם ההיפך לחוקי המלכות (משפט המלך) שאומרים כי למלך לא יהיו הרבה סוסים ולא הרבה רכוש.

העונש על גלגל האלילות

"ונשגב ה' לבד ביום ההוא" (פרק ב', 12)

ביום ההוא= ביום ה' (פירוט בהמשך).

ברגע שהמלך והעם ירדו, ה' שוב יעלה ויהיה במקום הראשון.

המשך פירוט העונש – יום ה'

מה יקרה ב"יום ההוא"? – ביום ה':

1. ינמיך את הגבעות וההרים (מקום אסטרטגי הנותן ביטחון) ויעלה את הר ה'. (רמז לאחרית הימים).
2. יחריב את עצי הארז והאלון – נותנים חוזק.
3. יפגעו אוניות תרשיש – מעבירות סחורה בין העמים.
4. יהרסו כל המגדלים והחומות.

• 1-2: יצירות הטבע. 3-4: יצירות האדם.
• כל מה שיוחרב הוא עמדות הכוח והעוצמה.

רק אחרי כל אלה, יבין האדם שהאלילות לא שווה כלום. הוא לא יכול לסגוד לעצמו, הוא לא יכול לעשות מה שאלוהים יכול לעשות – רק אחרי שלא תהיה אלילות – תבוא אחרית הימים.

פירוש מילים קשות

כבד עוון = חטאים רבים.

מרעים = חטאים בכוונה.

זרים = זרם מים או זרמים.

דמים = או דם (רצח, השפלה) או דמי (כיס, חנוכה) – כסף.

חמוץ = כנראה היה צריך להיות "חמוס" – חמסנים – גנבים.

שנים = אדומים (מסמל גם דם).

תולע = משהו אדום.

תאבו = תרצו.

תמאנו = לא תרצו.

מריתם = לא שמעתם.

זונה = יצאנית, פרוצה. או – בוגדנית ולא ישרה (דימוי לחוסר נאמנות)

קרת/קרייה = עיר.

סיגים = פסולת עופרת שבכסף.

סבאך = יינך.

שלמונים = כסף, תשלום, מס.

כתתו = לשבור, לרסק, למעוך.

חוטר = מטה, ענף היוצא מן הגזע.

נצר = קנה רך היוצא מן השורש.

במישור = ביושר.

אזור = חגורה (פאוץ').

חור פתן = החור שבו נמצא נחש פתן.

צפעוני = נחש צפע.

ישפיקו = מקבלים סיפוק.

שכיות חמדה = דברים קטנים, חפצי נוי יפים.

וישת = להשתחוות, להיות כפוף.

רום = גבוה, רם.

נשגב = גבוה.

דוַי = חולה אנוש, גוסס.

מתם = שלם, בלא פגע.

חבּורה = מכה על העור.

זורוּ = רופאו.

רֻככה בשמן = שיטת ריפוי בעזרת שמן.

זבח = קרבן שחלקו נשרף על המזבח.

עולה = קורבן הנשרף כולו על המזבח.

מנחה = קורבן מן הצומח.

קטורת = בשמים נשרפים.

און = מעשי עוול, פשע.

עצרה = התכנסות, אסיפה, עצרת.

אשרו = ישרו.

ילין = ישכון, יגור.

בדיליך = סוג מתכת שנהגו להתיך עם כסף.

אצרוף = תהליך טיהור המתכת מן הסיגים.

כפיר = אריה זכר.

מריא = בהמה מפוטמת.

פתן = נחש ארסי.

הדה = יושיט, ישלח.

בהצלחה!

אתר הסיכומים של תום רון ©

כתובת אתר הסיכומים של תום רון – www.sikumim.co.il