אתר הסיכומים של תום רון ©
סיכום למבחן בספרות
29.1.2002
החומר למבחן
-
איך שיר נולד?
-
ספר שירי.
-
ניב.
-
סיפור אחרון וזהו.
-
המחרוזת.
אתר הסיכומים של תום רון ©
סיכום למבחן בספרות
סיכום כללי
איך שיר נולד? (עמ' 27 בחוברת)
ניתוח כללי
-
השיר מציג מטאפורה לתהליך יצירת השיר:
"בהתחלה זה כואב" ß
כל "חבלי הלידה" והקושי שעובר על היוצר עד שהיצירה יוצאת.
"אח"כ יוצא החוצה" ß התוצר המוגמר שמשווק ומפורסם.
-
בתחילת השיר ישנו דימוי: "איך שיר נולד, כמו תינוק".
ניתוח הבית השני
ברגע שהיצירה
מתפרסמת היא יוצאת מרשות הפרט (היוצר) לרשות הכלל ואז היא לא רכושו הבלעדי של
המשורר.
בנוסף, למשורר
אין טינה כלפי הקהל – הוא שמח על כך שהשיר מתפרסם ואף נעשה ממוסחר.
ספר שירי (עמ' 19 בחוברת)
ניתוח
-
השיר מציין את תהליך הכתיבה של רחל. הכתיבה אצל רחל היא תהליך של פריקת
רגשות. כל הזעם יוצא החוצה באמצעות המילים, אך היצירה לא חייבת להיות קשה וזועמת
כי יש בה תהליך של פורקן.
-
שתי השורות הראשונות בשיר מביעות ייאוש, התפרצות רגשית חזקה. בנוסף, ישנו
בשתי השורות האלה מצלול של אותיות שורקות המביע מצב קיצוני, אובדני וקשה.
-
בשורה האחרונה של הבית הראשון כתובה המילה "לבן" המסמלת טוהר.
-
בשיר יש חריזה. בבית הראשון החריזה היא גם בין הניגודים בשיר.
-
בשתי השורות האחרונות בשיר ישנה גלישה ומטאפורה. כתוב כי הלב עצוב, זוהי
מטאפורה מכיוון שלב איננו יכול להיות עצוב.
ניתוח הבית
הראשון
בכלליות:
-
יש תהליך של טרנספורמציה – שינוי: מדבר קשה וכאוב שמקורו במצוקה הוא הופך
למשהו יפה.
-
בין החלק הראשון לחלק השני של הבית יש ניגוד. בחלק הראשון מתוארת מצוקה קשה
ובבית השני מתואר דבר טוב.
שתי
השורות הראשונות בבית (סיבת הכתיבה):
-
התפרצות רגשית חזקה.
-
באה לידי ביטוי.
-
מצלול אותיות שורקות – ד,ש.
-
מצב קיצוני, אובדני.
-
ייאוש – חוויות קשות מאוד.
שתי
שורות אחרונות (תוצאת הכתיבה):
-
המצב משתפר.
-
ניגוד מוחלט בין סיבת הכתיבה לתוצאתה.
ניתוח הבית השני
ברגע שהיא (רחל)
מוציאה את הדברים לאור, דבריה יוצאים החוצה – יוצאים משליטתה. אך קשה לה עם זה
(בניגוד ליהונתן גפן בשירו "איך שיר נולד?"). קשה לה עם זה שסודותיה
הופכים לנחלת הכלל, ואז כל אחד יכול "למשש" את כאביה.
למרות זאת, היא
מפרסמת את דבריה מכיוון שהיא מתפרקת, זו הדך שלה להתפרק.
בבית השני ניתן
לראות את משולש היחסים בין היוצר, היצירה והקהל.
ניב
ניתוח כללי
אילוזיה מקראית
רמיזה. שיבוץ
מקראי.
2 השורות
האחרונות בבית הראשון הן אילוזיה מקראית. חלק מפסוק בספר ישעיה שבו ישעיה מדבר על
בנות ציון אשר דומות לבנות הגויים. בשיר, המליצות (מילים גבוהות) הן אינן אמיתיות.
מקבלים מהאילוזיה המקראית קונוטציה שלילית למליצות. יש שימוש בהאנשה על המילים.
הניב בשיר: הביטוי הראשוני – הפשוט, הקרוב ביותר לשתיקה.
(הכוונה היא לשפה)
השיר מדבר על שבח
פשטות הביטוי. גם במילים פשוטות אפשר להעביר הכל.
בית שני
-
דימוי. היא מעריכה את הניב ומדמה אותו לתינוק.
-
היא יודעת מליצות (מילים גבוהות), אך מעדיפה לשתוק.
-
רחל הולכת בצורה הדרגתית – ממליצות, לניב ועד לשתיקה שהיא האמיתית ביותר.
ניתן ליצור קשר גם בשתיקה.
-
היא מגמדת את משמעות הניב (שפה פשוטה).
-
היא פונה לקורא שמבין אותה, או למישהו שקרוב אליה – האם הוא יכול להבין
אותה גם מתוך השתיקה? האם הוא מסוגל לשמור על הניב שלה (השפה הפשוטה שלה) ולא
לעשות בו שימוש זול?
הנמען בשיר
קשר מתוך שתיקה
יכול להיות רק עם מישהו מאוד קרוב, לכן הנמען בשיר הוא רק נמען מיוחד שמבין אותה,
שקרוב אליה.
היא מבקשת שישמור
על המילה ולא יהפוך אותה למשהו זול, להשאיר אותה במצב הייחודי שלה.
סיפור אחרון וזהו
מה הסלנג עושה
ליצירה?
-
הופך את הסיפור לפשוט, מובן יותר.
-
השימוש בסלנג בעיקר בפי "השד" (ולכן השפה נמוכה – אמצעי אפיות של
השד).
-
הופך את היצירה ליותר מעניינת, לדור הצעיר (מדברת יותר אל קהל היעד) – גורם
להזדהות.
-
כתיבה אופיינית לאתגר קרת – כתיבה בגובה העיניים.
-
הופך את הסיפור ליותר הומוריסטי. באמצעות הסלנג, הוא מסיט את הקוראים
מהרעיון המרכזי לכיוון ההומור והגיחוך. בצורה זו, הוא מנטרל את כובד הראש של לקיחת
הכישרון.
מישור עילי
בסיפור – העלילה
שד מגיע לסופר
ומבקש לקחת ממנו את הכישרון. הסופר מבקש לכתוב סיפור אחרון. השד מסכים ובינתיים
מתארח בביתו. לאחר הכתיבה, לוקח השד את כשרון הכתיבה מן הסופר, אך הסופר מקבל זאת
בקלות, לא כועס ואף מתיידד עם השד.
מישור מתחת
למציאות
כל עולם הפחדים
של היוצר – אם יאבד לו הכישרון, מה הוא יעשה וכו'. הוא מדבר בסלנג על מנת לכפות על
הפחדים.
ניתוח כללי נוסף
-
הסיפור "אינו מזוכיסטי", הוא איננו סובל מהכתיבה, הוא נהנה
מהכתיבה – "שישאיר לי עוד טעם בפה".
-
הסופר כותב מהר – "מתקתק".
-
המאמץ בכתיבת הסיפור סוחט – "יצא מהחדר השני מזיע".
-
את הסיפור מסיים השד, הוא (הסופר) השאיר את העבודה לו.
המחרוזת
מחרוזת – תכשיט
תכשיטים היו נחלת
האצולה, היוו נחלת המעמד הגבוה.
אקספוזיציה –
היצג
-
הסיפור הוא במאה ה-19 בפריז. תקופת צמיחת הבורגנות.
-
הדמות המרכזית היא מתילה ליזל. היא מתוסכלת
מכיוון שיש לה פער בין המצוי לרצוי.
-
עצם זה שהיא נאה וחיננית גורם לה לרצות להראות שהיא יכולה להרבה יותר ממה
שהיא יכולה.
-
כדי לצאת מן המצב הזה, היא בורחת מהמציאות האפורה לעולם החלומות.
הסיבוך – קבלת
המכתב
קבלת המכתב,
קניית השמלה וקבלת התכשיט מחברתה.
שלושה שיאים
בסיפור
1.
יום הנשף – פסגת שאיפותיה של גברת ליזל מתגשם.
2.
אובדן המחרוזת – מוריד אותה ברמה, ומחזיר אותה מבחינה מסוימת למציאות, אך
היא מגיעה לשפל המדרגה.
3.
הפואנטה – האמת המרה – הקערה מתהפכת והיא מגלה שעבור זיוף היא הקריב 10
שנים מחייה.
הפואנטה שבסיפור
האמת המרה. גם
הקוראים וגם מתילדה לא ציפו לסוף שכזה. לכן זהו סיפור
פואנטה.
ישנה ביקורת בסיפור
על החברה במאה ה-19. לעולם לא הסתפקו במה שיש, אלא תמיד שאפו להגיע למעלה, למה שהם
לא.
דמות עגולה –
מתפתחת: מתילדה.
דמות שטוחה
-
חד מימדית, דמות רקע שבאה להאיר את הדמות
העגולה.
-
בעלה של מתילדה והאישה שנתנה לה את המחרוזת.
מוטיב מוליך
-
המוטיב המוליך שזור לאורך כל הסיפור ובכל פעם המשמעות שלו משתנה.
-
המחרוזת היא המוטיב המוליך. בהתחלה היא תכשיט (סמל למעמד). אחרי האובדן היא
הופכת למעין לקח. בסופו של דבר המחרוזת מתגלה כזיוף. הסיפור מקבל מעמד שכל חייה של
מתילדה מזוייפים.
האירוניה שבסיפור
האירוניה היא
בעצם המציאות שבאה וטפחה על פניה של מתילדה. היא לא חיה
במציאות, היא חיה במה שהיא הייתה רוצה לחיות.
"לא רק
המחרוזת הייתה מזויפת, אלא כל תפיסת עולמה של מתילדה
הייתה מזויפת" – למה כוונת המשפט?
הסיפור מנסה
לחדור ולהפקיע אל האמת המסתתרת מתחת לכל מראות השקר.
הכסף, הסנוביזם,
השאיפה להשתייך למעמד גבוה יותר הן המטרות החשובות יותר, הן התקוות והאשליות של
גיבורי החברה המעמדית. אף אחד לא מסתפק במה שיש לו. תמיד חושבים כי "הדשא של
השני ירוק יותר".
ארס פואטיקה –
הגדרה
שירים העוסקים
בתהליך היצירה ונכנסים אל בית היוצר ואל תהליך היצירה.
בהצלחה!!
אתר הסיכומים של תום רון ©
כתובת אתר הסיכומים של תום
רון – www.sikumim.co.il