אתר הסיכומים של תום רון ©

סיכום למבחן בספרות

החומר למבחן

הסיפורים: המסכה שנשתכחה, שמש הכנסייה, זיקית

-         תוכן ועלילה

-         הבנה

-         מאפייני דמות ראשית

 

מאפייני הסיפור הקצר

-         אפיון דמות: ישיר/עקיף/מקביל ובכלל.

-         דמות: עגולה/שטוחה.

-         סוגי מספרים: עד/יודע כל/גיבור.

-         מאפייני הסיפור הקצר הכלליים.

 

הסיכום

 

המסכה שנשתכחה (עמוד 231 במגוון)

תוכן ועלילה

דון צ'יצ'ינו צ'ירינצ'ו היה כינויו של אדם מסוים בעיירה מסוימת. כינוי זה דבק בו מכיוון שמשמעות הכינוי היא: "זה-של-תחנת-הרוח".

כינוי זה ניתן לו מכיוון שפעם נתפס בכנפיה של תחנת רוח "ארורה".

צ'יצ'ינו היה אדם מסכן אשר נשמעו עליו ועל משפחתו שמועות. יש אמרו שאישתו מתה מכיוון שילדה ממוטה/כלבלב או כל מיני חיות אחרות.

יום אחד, התכנסה אסיפת בחירות של המועמד לָאלֵבָּה, וצ'יצ'ינו הוזמן אליה. צ'יצ'ינו שמח כמובן לבוא, אך כאשר ראה שכל הנוכחים היו מופתעים מנוכחותו בישיבה, היה קצת מאוכזב אך בכל זאת התיישב.

לפתע, עלה במוחו של צ'יצ'ינו רעיון נהדר וכולם הריעו לו על הרעיון והוא נבחר פה אחד לפעול באחת מ"עמדות הקרב" הקשות ביותר: בעיירה בוֹרְגֶ'טוֹ (שהייתה ידועה כעיירה התומכת ביריב של לאלבה). צ'יצ'ינו היסס מעט אך לבסוף הסכים וכולם הריעו לו.

צ'י'צינו פעל באותו הכפר והביא הצלחה גדולה ללאלבה.

לאחר הצלחתו הגדולה של צ'יצ'ינו, כונסה אסיפת ניצחון גדולה בעיירה, וצ'יצ'ינו היה אורח הכבוד.

אך צ'יצ'ינו היה מעט מוטרד וזה מכיוון ששם לב לאדם קטן קומה "עלוב מראה,מעוות; קרקפתו, שדמתה לגולת שנהב הבהיקה לאור הנברשות". הישיבה הייתה בסדר גמור עד לאותו הרגע שאותו איש נמוך קומה שהטריד את מנוחתו של צ'יצ'ינו קם ואמר לצ'יצ'ינו:

"סליחה... אתה דון צ'יצ'ינו צ'ירינצ'ו, נכון?"........."זה-של-תחנת-הרוח..."

אותו איש צדק וזיהה את צ'יצ'ינו! צ'יצ'ינו היה המום למשמע מילותיו של אותו האדם והבין שהוא עדיין בעצם אותו צ'יצ'ינו צ'ירינצ'ו העלוב שהיה.

למחרת, עזב את העיירה מאוכזב ביותר.

 

הבנה

שמו של הסיפור:

שמו של הסיפור הוא "המסכה שנשתכחה" וזה מכיוון שאותה "מסכה" (שמשמעה מצב כלשהו) שצי'צ'ינו "לבש" לפני אותו הכנס ואותה ההצלחה, נשכחה ובסוף הסיפור היא חזרה לצ'י'צ'ינו במפתיע ובאופן חד וכואב.

 

התפתחות העלילה בסיפור:

הסבר:

גינוי גנאי – דון צ'יצ'ינו צ'ירינצ'ו – זה של תחנת הרוח.

קבלת הזמנה – קבלת ההזמנה לבוא לאסיפת הבחירות של לאלבה.

המסובים מופתעים – המסובים הופתעו לראות את דון צ'יצ'ינו באסיפה.

מעוניין לדבר – צ'יצ'ינו מעוניין להעלות רעיון, דבר שמפתיע את המסובים באסיפה.

מעלה רעיון חכם – צ'יצ'ינו מעלה רעיון חכם ואנשי האסיפה מריעים לו.

מיישם את הרעיון – צ'יצ'ינו נשלח לפעול בעיירת היריב.

זוכה להצלחה גדולה – צ'יצ'ינו מצליח בעיירת היריב ומשנה את פני הדברים מקצה לקצה.

מאורגנת מסיבת ניצחון – מאורגנת מסיבת ניצחון לצ'יצ'ינו.

כינוי גנאי פעם שנייה – אותה דמות נמוכת קומה מזכירה לצ'יצ'ינו מיהו באמת.

 

סיפור פואנטה:

סיפור זה הינו סיפור פואנטה מכיוון שישנם רמזים בתחילת הסיפור למהפך שבסוף. הדבר היה קצת לא הגיוני שצ'יצ'ינו יזכה להצלחה כזו גדולה והיה צפוי מהפך כלשהו. המהפך הזה הגיע בכך שצ'יצ'ינו קיבל שוב את "המסכה" האמיתית שלו מהאיש נמוך-הקומה.

 

פרשנויות לאיש נמוך-הקומה:

פרשנות ראשונה אומרת שהאיש נמוך הקומה היה באמת אחד מהמסובים במסיבה שהזכיר לצ'יצ'ינו מיהו באמת.

פרשנות שנייה אומרת שהאיש נמוך הקומה היה בעצם מצפונו של צ'יצ'ינו שהזכיר לו שעליו לשמור על פרופיל נמוך ולזכרו מאיפה הוא בא.

 

אפיון דון צ'יצ'ינו צ'ירינצ'ו

מראה חיצוני – לא מתואר.

מהות פנימית – חוסר ביטחון עצמי: "...בהבעה פחות עצובה של כבוד עצמי..." ; באמצע הסיפור מקבל ביטחון עצמי ומרגיש "על הגובה": "דברים שמעולם לא תיאר לעצמו שהיה מסוגל לומר..." ; בסוף הסיפור, ממורמר ועצוב: "... ופניו קודרות, כאילו הוא שרוי באבל, ורק בקושי ענה לברכות הפרידה".

דיבורים – אומר את מה שיש לו בראש ולא מתבייש. ההוכחה לכך היא שהוא לא התבייש להעלות את הרעיון שהעלה באסיפה למרות שלא זכה לאהדה גדולה באותה העיירה.

מעשים – מצליח כשהוא רוצה: "...הצליח לשנות את מעמדו של לאלבה, באותו מקום, מקצה אל קצה."

דמויות משנה – אדם נמוך הקומה שבסוף הסיפור מחזיר את צ'יצ'ינו למציאות: "...והאיש צדק! הדבר הלא יאומן! – וצ'יצ'ינו, לפתע, הכיר גם הוא בעובדה הנחרצת הזו."

 

שמש הכנסייה (עמוד 197 במגוון)

תוכן ועלילה

אדוארד פורמן היה שַמש בכנסיית "פטר הקדוש" שבכיכר נוויל.

פורמן עשה את מלאכתו בנאמנות ובחרש בכנסייה.

יום אחד, הגיע לכנסייה כומר חדש. לאחר כנס טבילה אחד, זימן הכומר החדש את פורמן ללשכתו. בלשכתו של הכומר, מצא פורמן את שני פרנסי הכנסייה הקשישים. במהלך השיחה, התגלה שפורמן אינו יוד קרוא וכתוב (דבר שהיה הכרחי בכנסייה). פורמן אמר שאישתו עוזרת לו לכתוב ומכיוון שיש תמונות בעיתונים הוא מסתדר. למרות מה שאמר פורמן, הוא פוּטר מתפקידו כשמש הכנסייה.

יום אחד, לאחר שפוטר, הלך פורמן ברחובות העיירה ודרך על סיגריה. מיד כשדרך על הסיגריה הבחין פורמן בעובדה שאין אף דוכן שמוכר סיגריות בכל העיירה. פורמן החליט לפתוח דוכן למכירת סיגריות וכל מיני דברים אחרים (משהו כמו "פיצוציה"). לאחר שפתח את הדוכן, הגיע להצלחה והחליט להרחיב את הדוכן היחיד ולהפוך אותו לרשת. לאחר ששיגשג כלכלית, החליט פורמן ללכת לבנק ולהפקיד את הכסף. כשהגיע לבנק עם הסכום העצום של הכסף כדי להפקידו בכל מיני תוכניות ואז מנהל הבנק אמר לפורמן שהוא יצטרך לחתום על כמה טפסים, ופורמן אמר: "אבל איך אני אדע על מה אני חותם?" ומנהל הבנק שאל: "אתה יודע לקרוא, אני מניח," ואז פורמן סיפר לו שהוא איננו יודע לקרוא ומנהל הבנק כמעט וקפץ מכיסאו מרוב פליאה ואמר: "... מי יודע איפה היית היום אילו למדת!" ופורמן ענה: "הייתי בכנסיית פטר הקדוש בכיכר נוויל".

 

הבנה

התפתחות העלילה בסיפור:

הסבר:

 

סיפור פואנטה:

סיפור זה הינו סיפור פואנטה מכיוון שבסוף הסיפור ישנו מהפך גדול שניתן לראות התרשים הנ"ל.

 

אפיון דמותו של אלברט אדוארד פורמן

מראה חיצוני – לבוש היטב: "את הגלימה החדשה, שקפליה מלאים ונוקשים כאילו אינם עשויים צמר אלא מתכת יצוקה..."

מהות פנימית – נחוש בדעתו ויש לו היכולת להצליח: "... גם זו הייתה סיפור הצלחה!"

דיבורים – לא מפורט.

מעשים – עובר מחדש לישן ולא נשאר ללא מעש הרבה זמן. ההוכחה לכך היא שכשמיד אחרי שפוטר, פתח את דוכן הסיגריות שלו.

דמויות משנה – פרנסי הכנסייה מראים על דמותו החזקה של פורמן בכך שהיא עמדה במה שהם אמרו. מנהל הבנק מראה שפורמן הצליח והגיע לגדולות.

 

זיקית (עמוד 172 במגוון)

תוכן ועלילה

בכיכר השוק הולך לו מפקח המשטרה אוצ'ומלוב במעיל חדש וצרור קטן בידו. אחריו צועד שוטר אדום שיער בידו כְּבָרה מלאה דמדמניות.

לפתע, שומע אוצ'ומלוב יללת כלב ורואה שממחסן העצים של הסוחר פִּיצ'וּגִין פתאום פורצת מהומה לאחר שהכלב גרם לכוויה באחת מאצבעותיו של חְרִיוּקִין הצורף. לאחר שהצורף מסביר את מה שקרה, מורה הגנרל לשוטר שלידו לרשום פרוטוקול ולברר של מי הכלב. אוצ'ומלוב אומר שצריך לקנוס את בעלי הכלב ואת הכלב צריך להשמיד!

לאחר שהוא אומר את זה, מישהו פונה לאוצ'ומלוב ואומר לו שהכלב שייך לגנרל. אוצ'ומלוב מוריד את המעיל ואומר לצורף שהוא סתם משקר בכדי לסחוט כסף. לפתע, אומר השוטר שלדעתו הכלב לא של הגנרל וזה מכיוון שלגנרל אין כלב. אז אוצ'ומלוב מוסיף שאם לגנרל היה כלב היה לו כלב גזעי, גדול, מטופח וכו'. מייד משנה אוצ'ומלוב את דעתו (שוב) ואומר לצורף שהכלב יושמד וכו'. אך לפתע, מישהו צועק ואומר שהכלב שייך לגנרל. אוצ'ומלוב מלביש את המעיל ומורה לשוטר לברר את העניין ושוב משנה את דעתו וצועק על הצורף שהוא אשם וכו'. אך פתאום, מופיע טבח הגנרל – פרוֹחוֹר. טבח הגנרל אומר שהכל לא שייך לגנרל. מיד לאחר שהטבח אומר זאת, אוצ'ומלוב שוב בא לטובת הצורף ומורה להשמיד את הכלב. אך לפתע מוסיף טבח הגנרל ואומר שהכלב שייך לאח של הגנרל! אוצ'ומלוב משבח את הכלב וכועס על הצורף ועוזב את האזור. הצורף נשאר מושפל ונתון לצחקוקי הקהל.

 

הבנה

דרגות בסיפור:

1.     גנרל המשטרה ואחיו    -    דרגה גבוהה ביותר.

2.     טבח הגנרל.

3.     מפקח המשטרה אוצ'ומלוב.

4.     השוטר.

5.     הצורף חירוקין.

6.     הכלב.

 

המוטיב בסיפור – המעיל:

כפי ששמתם לב, בכל פעם שאומרים שהכלב שייך לגנרל, אוצ'ומלוב פושט או לובש את מעילו החדש. מכיוון שהמעיל חוזר בסיפור הרבה פעמים, המעיל הוא מוטיב. פרט לכך, בכל פעם שהמפקח עושה פעולה כלשהי עם המעיל, הוא מרגיש נחות ביחס לגנרל, אך כאשר המעיל נשאר במקומו, הוא מרגיש נעלה מעל כולם.

 

הסאטירה שבסיפור:

הסאטירה בסיפור זה הינה סאטירה לשלטון הקומוניסטי ברוסיה: בכל פעם אוצ'ומלוב משנה את דעתו בהתאם ל"למי שייך הכלב".

 

אפיון דמותו של מפקח המשטרה אוצ'ומלוב

מראה חיצוני – מכובד: "...במעיל חדש וצרור קטן בידו."

מהות פנימית – המעיל שאוצ'ומלוב פושט ולובש מראה על מצב רוחו, חוסר ביטחון, הפכפכות.

דיבורים – סגנון בוטה, משפטים לא שלמים (שלוש נקודות), הפכפך, עצבנות, אינו חוקר לעומק.

מעשים – מתייחס לדמויות עפ"י מעמדן.

דמויות משנה – הקהל קובע (עפ"י דבריו) מה יהיה גורל הצורף והכלב.

 

מאפייני הסיפור הקצר

אפיון דמות

אפיון ישיר:

תיאור או היגד ישיר של הסופר/אנשים אחרים המציין קו אופי מסוים המסווג את הדמות ומטביע עליה חותמת או יחס הערכה.

אפיון עקיף:

סימנים, תופעות ופרטים המלווים את הדמות וקשורים בה ומאפשרים לקורא להסיק מסקנות לגבי אופייה.

אפיון מקביל:

תופעות שונות ביצירה שיש בהן דמיון והקבלה לדמות ולתכונותיה.

 

סוגי מספרים

מספר יודע כל: מספר שנמצא מחוץ לסיפור  ונקודת התצפית שלו היה פנורמית. הוא רואה את כל מעשי הדמויות, מכיר אותן ואת מחשבותיהן, רגשותיהן ותכונותיהן. הוא מספר לקורא רק את מה שברצונו לספר על הדמויות. סיפור כזה נכתב בגוף שלישי.

מספר עד:

גם הוא נמצא מחוץ לסיפור, אך הוא צופה בגיבורי הסיפור ומספר לנו רק את מה שהוא רואה.

מספר מתערב:

מספר המוסיף הערות ודעות משלו על האירועים ועל הגיבורים. הוא מעדיף דמות אחת על חברתה.

 

סוגי דמויות

דמות עגולה:

דמות מורכבת שמתפתחת במהלך הסיפור לכל מיני כיוונים שונים, כדוגמת פורמן מהסיפור "שמש הכנסייה".

דמות שטוחה:

דמות שאינה מתפתחת ונשארת באותו הקו, תכונותיה אינן משתנות וכן גם עיסוקה.

 

מאפייני הסיפור הקצר בכלליות

מהו הסיפור הקצר?

הסיפור הקצר הינו יצירה ספרותית בעלת היקף מצומצם.

הסיפור הקצר הוא סיפור העוסק בזמן קצר ובלתי ממושך בחייה של דמות. לעיתים, הסיפור הקצר עוסק בפרק זמן ארוך אך זה קורה רק כשזה משמעותי מאוד. סיפור זה מתמצת מאוד בפרטים ומתאר לנו רק פרטים הכרחיים וחשובים להמשך.

לשון סיפור זה היא פרוזה (לשון לא חרוזה ולא שקולה).

 

יסודות עיקריים

א.    העלילה – מורכבת מרצף של אירועים בזמן והנמקתם.

ב.     הדמויות

ג.      הרקע – הזמן והמקום בהם מתרחש הסיפור.

ד.     הסגנון – הגישה, הטון והאווירה שנוצרים בעזרת צורות ההבעה הלשוניות והתחביריות – והמקצבים שהם יוצרים.

ה.    משמעות היצירה – גילוי והבנת סמליה, אמיתותיה והרעיונות האצורים בה.

 

העלילה בסיפור הקצר

מבנה העלילה הוא:

1.     אקספוזיציה – נתונים התחלתיים שיעזרו לקורא להבין את הסיפור.

2.     הסיבוך – העימות בין הגיבור למתנגדיו, מקדם את העלילה מאירוע לאירוע. המתח עולה ומעלה את התעניינותו של הקורא בסיפור.

3.     השיא (קלימקס) – המקום או הרגע המותח ביותר ביצירה – אחריו יבוא שינוי במצב הגיבור ובגורלו.

4.     המפנה – בא לאחר השיא ולאחריו יבוא הפתרון לבעיות שעלו בסיפור.

5.     הפתרון – סוף הסיפור.

מבנה הסיפור – ארגון חלקי היצירה השונים והקשר ביניהם. קרובים מאוד בהגדרתם למבנה הם המונחים: צורה וקומפוזיציה (מחבר).

 

בהצלחה!!!

 

(תודה גדולה לרוני כהנא שעזרה לי בכתיבת החלק על הסיפור "זיקית")